הבעל שם טוב


הבעל שם טוב
הפרנסה של הקב"ה

גירסה א

סיפר הבעל שם טוב: "ביום ההולדת שלי, ח"י אלול תע"ד (1714), הייתי בישוב קטן. בעל הבית הפונדקאי היה יהודי פשוט בתכלית, בקושי ידע להתפלל ולא ידע כלל את פירוש מילות הפילה. הוא היה ירא שמים גדול והיה רגיל לומר על כל דבר ובכל זמן "ברוך הוא ומבורך לעולם ועד", ואשתו הפונדקאית היתה רגילה לומר "יבורך יהיה שמו הקדוש."

"באותו יום יצאתי להתבודד בשדה, כפי הסדר המסודר מקדמונים, שביום ההולדת יש להתבודד משך זמן מסויים. בעת התבודדותי אמרתי מזמורי תהלים ועסקתי ביחודי שמות הקדושים.

"בהיותי שקוע בזה, לא הרגשתי את הנעשה סביבי. פתאום ראיתי את אליהו הנביא וחיוך על שפתיו. התפלאתי מאוד שבהיותי לבדי זכיתי לגילויו של אליהו הנביא. אצל הצדיק ר' מאיר, וכן בהיותי עם הצדיקים הנסתרים, זכיתי לראות את אליהו הנביא. אך היתה זו לי הפעם הראשונה שזכיתי לגילויו בהיותי לבד. כן לא יכולתי לפרש את חיוכו של אליהו הנביא.

"אליהו הנביא אומר לי:

"הנך מתייגע בעמל רב לכוון את יחודי השמות הקדושים היוצאים מפסוקי התהלים שדוד מלך ישראל סדרם, ואהרן שלמה הפונדקאי וזלאטע רבקה הפונדקאית אינם יודעים את יחודי השמות היוצאים מ"ברוך הוא ומבורך לעולם ועד" שהפונדקאי אומר, ו"יבורך יהיה שמו הקדוש" שהפונדקאית אומרת. והיחודים האלה רועשים בכל העולמות הרבה יותר מאשר יחודי השמות שהצדיקים הגדולים מכוונים.

"אליהו הנביא הסביר לי גודל הנחת רוח כביכול בשמים מהשבח והתהלה שאנשים נשים וטף מהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא, ובמיוחד כשההילול והשבח באים מפי אנשים פשוטים, ובפרטי פרטיות כשההילול והשבח הם באופן תמידי – הרי הם דבוקים תמיד בהשם יתברך באמונה טהורה ובתמימות הלב.

"מאז קבלתי על עצמי דרך בעבודה להשתדל שיהודים, אנשים נשים וטף, יאמרו דברי שבח להשם יתברך על ידי שתמיד הייתי שואל אותם על מצב בריאותם, על מצב בריאות ילדיהם ועל מצב פרנסתם, והם עונים לי בדברי שבח שונים לקדוש ברוך הוא, כל אחד בדרכו.

"משך שנים התנהגתי בדרך עבודה זו ובאסיפה מסויימת של הצדיקים הנסתרים קבלו דרך עבודה זו שהיא המבוא לפרסום עבודת אהבת ישראל. "

 (גירסה זו הובאה ב"ספר השיחות" של האדמו"ר הריי"צ):

הקול החמישי - קניית רגשות חיוביים מלאים שמחה אהבה והודיה לה'

גירסה ב

בימים שעדיין היה הבעל-שם-טוב נסתר, נהג לנסוע ממקום למקום ולשאול יהודים לבריאותם ולמצב פרנסתם, כדי שהללו יענו לו בדברי שבח לה' - ברוך ה', תודה לה' וכדומה.

בעיירה אחת שמע על תלמיד-חכם מופלג, פרוש זקן, שכבר למעלה מיובל שנים התבודד בחדרו והגה בתורה כשהוא שרוי בתענית כמעט כל השבוע. הבעש"ט נכנס אליו ושאלו למצב בריאותו ולפרנסתו. הפרוש לא ענה, אלא סימן לעבר הדלת, לאות שייצא ויילך.

הבעש"ט פנה לצאת, ובעומדו בפתח פנה אל הזקן: "רבי, מדוע אינכם נותנים לה' את פרנסתו?". הלה השתומם למשמע הדברים, והבעש"ט הסביר: "אנו חיים מהפרנסה שהקב"ה מרעיף עלינו, אך ממה מתפרנס, כביכול, הקב"ה? זאת גילה דוד המלך בתהילים: 'ואתה קדוש, יושב תהילות ישראל'. אתה, ה', שאתה קדוש, מהי ה'פרנסה' עליה אתה 'יושב'? - 'תהילות ישראל'! על-ידי שיהודים מהללים ומשבחים את ה' על הבריאות והפרנסה שהוא מעניק להם, מזה יש, כביכול, פרנסה לקב"ה".

מתשובת הבעש"ט לאותו פרוש, שעסק כל ימיו בלימוד התורה, אנו למדים, שלא די בלימוד התורה ובהתקדשות לעבודת ה', אלא שצריך להלל ולשבח את ה' דווקא על הדברים הגשמיים. תכלית כוונת הבריאה היא, שדווקא הדברים הגשמיים יתקדשו ו'ישבחו' את ה'.