הגריא''ל שטינמן זצ''ל


הגריא''ל שטינמן זצ''ל
בכי מרגשות הודיה

רבינו היה נוהג כסדר יום יום להודות ולשבח להקב''ה על כל חסדיו שעשה ועושה עמו. והיה אומר הנה כל משפחתי נהרגו בשואה ואני היחיד שנשארתי, ובמקלי עברתי את הירדן הזה (ותירגם 'הים התיכון') ועתה ה' זיכני להקים משפחה ויש לי חתנים ת''ח כאלו גדולי תורה, ובנים חשובים מאוד. וה' זיכני להוציא ספרים. כמה שה' מטיב עמי, הכול חסד, הנה יש גדולים ממני שאיני מגיע לקרסוליהם ולא זכו לחבר ספרים, ועמי ה' כל כך מטיב לא לפי המגיע לי. וכן כמה אנשים בגילי אין מי שיעזור להם, ולי ב''ה הבנים שלי, הנכדים והנינים שלי כולם עוזרים לי. 

פעמים רבות היה רבינו פורץ בבכי ובקושי הצליח לדבר, והרים ידו ואמר כמה חסדים ה' עושה עמי, כמה אני צריך להודות לה' הנה הוצאתי ספרים ועוד דברים טובים ומה אני משיב לו, כל כך אני צריך להודות. הנה הוצאתי ספר על זבחים ג' כרכים, ואתה יודע באיזה גיל עסקתי בלימוד זה? לא הייתי בכלל צעיר אז. 

כמה חסד ה' יש שבמקומות שונים שאני מופיע לדבר יש חיזוק. אדם לא מתבונן דכל הבריאה חסד והאדם כל מצביו הם חסד, ובכל זאת מתאונן תמיד ורוצה עוד ועוד, וחושב שמגיע לו, והאמת מה מגיע לו? שום דבר. 

בליל שמחת תורה תשע''ג דיבר רבינו על כך שהקריאה קשה עליו, ומיד המשיך ואמר אבל ב''ה אין לי טענות, אני רק מודה להקב''ה על כל החסדים שעושה עמי, כך למשל שזכיתי ללמד בישיבה בכפר סבא, ואח''כ בשיבה קטנה של פונביז'. כל חצי שעה הרים רבינו את ידו ואמר בקול חנוק כמה אני צריך להודות לה' על כל החסדים שעושה עמדי ופירט הספרים שחיבר על הגמ' ועל החומש ומוסר, ובאופן מיוחד רבינו מדגיש את הספר על התפילה שזכה להוציא.

בחשון תשע''ד הזכיר רבינו את היא''צ ד' חשון, של קהילת בריסק ובינהם כל משפחתו, והזכיר שהוא צריך להודות לה' על יום ההצלה שהוא עצמו ניצל לחיים. והיה אומר אני חייב הרבה הכרת הטוב על הנס שה' עשה עמי. והיה חוזר ומודה להקב''ה על הנס שהיה עימו. 

ופעם דיבר כמה חסדים הקב''ה עושה עמו, ואמר בתוך הדברים מיום הולדתי אני מוקף בחסדים, לדוגמא היו עסקנים שניסו לשחרר אותי מהצבא הפולני, ואילו היו מצליחים הייתי נשאר והיה קורה אתי מה שקרה לכולם, אך כיון שלא הצליחו היה סיבה לברוח לשוויץ ובכך ניצלתי.

אין לתאר כיצד היה נראה המראה כשרבינו פרץ בבכי ואמר מה אני אענה להקב''ה שכ''כ הרבה טובה עושה לי, ומה אני החזרתי לו... כמה אני צריך להודות לה', אין אחד בעולם שהקב''ה עושה עמו חסד כמו שעמי (ופרט הספרים ועוד) ומה אני משיב לו?  

שהיה ספק גדול אם יוכל לצום או לא ולבסוף צם, חודשיים אח''כ עוד היה אומר 'אה ברוך ה', הקב''ה זיכה אותי שיכולתי לצום ביום הכיפורים'. 

(מעובד על פי הספר צדיק כתמר יפרח פרק ל''ב – טוב להודות לה')


ראה מה שכתב הרמב"ן שמות כ יז

ויתכן שיהיה הנסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד, כענין שאמרו חכמים (שמו''ר לא כ) אשרי אדם שעומד בנסיוניו, שאין לך בריה שאין הקב''ה מנסה אותה, העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים, העני מנסה אותו אם יוכל לקבל יסורין וכו'. ולכך אמר הכתוב, הטיב לכם האלהים להראותכם את כבודו, אשר לא עשה כן לכל גוי, לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם להיות לו לעם נחלה, כענין שאמר הלה' תגמלו זאת (דברים לב ו), ואמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם (עמוס ג ב), כי העמים אינם חייבים לי ככם אשר ידעתי אתכם פנים בפנים: (הרמב"ן)