הודיה על סף ריסוק


הודיה על סף ריסוק
כל הנשמה תהלל י-ה

בעלון טיב המעשה מובא סיפור על אחד מהנגידים הגדולים בארצות הברית, שרכש בעצמו 'מטוס פרטי' מפואר ומשוכלל בשביל טיסותיו הרבות לעסקיו המסועפים על פני מדינות שונות. מטוסים אלו תאומים במיוחד עבור 'אנשי עסקים' ופמלייתם, מזכירים, יועצים ועורכי דין, שכל צרכיהם מוכנים ומתואמים בבטן המטוס בקפידה, כדי שתהא הטיסה נעימה ונינוחה. במהלך אחת הטיסות ארעה פתאום תקלה קשה באחד המנועים, ותוך דקות ספורות החל המטוס לקרטע ולהתנדנד מצד אל צד כעלה נידף. כל יושבי המטוס היו בסכנה גדולה, ונתקפו בפחד איום, מכל עבר נשמעו צעקות נוראות וזעקות שבר, והגביר דנן החל להתכונן לגורע מכל, בכל רגע אמר היה האוירון ליפול ולהתרסק ארצה לשברי שברים רח''ל. 

לפתע תפס היהודי העשיר את גודל השעה הנוראה! הן עומד עתה בדקות האחרונות של חייו! ולא נותרו לפניו כי אם עוד מספר נשימות קצוב... - הוא נזכר במאמר חז''ל ש'על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא! כמו שכתוב ''כל הנשמה תהלל י-ה, כל הנשימה תהלל קה. כמה עמוקה היא משמעות המדרש, כאשר הנשימות שנותרו ספורות אחת לאחת, לפני המוות הנורא! רק עתה , על סף נשמותיו האחרונות, חדרה לתודעתו גודל חובת הודאתו לבורא ברוך הוא, שאם על כל נשימה ונשימה צריך לקלס ולהלל, על אחת כמה וכמה בכל הטובות והחסדים העצומים שגמל עמו השם יתברך כל ימי חייו!

פתאום התחיל הגביר להתפלל ולזעוק מקירות לבו, ובמקום לבכות ולילל באמירת ה'וידוי', כדין העומד על שערי מוות... פצח בשיר והלל מקרב לב ונפש על כל החסד שגמל עמו השי''ת, כשהוא הולך ומפרט בהתלהבות גדולה את כל הטובות שנעשו לו בימי חייו. לבו התמלא שבח ותהילה ככל שנזכר יותר ויותר במתנות הרבות שהוענקו לו משמים, בבריאות, ובמשפחה, בבית ובממון, ובכל שאר הקניינים בגוף נפש וברוח שזכה להם מיום עמדו על דעתו ועד הלום, ועל הכל נתן שיר ושבחה הלל וזמרה! - כשלבסוף צירף בקשה וצעקה על העתיד, להושיעו גם עתה מצרתו הגדולה, כדי שיוכל להמשיך להודות ולהלל!

והנה בדרך פלא התייצב פתאום המטוס, והתיישר על מעמדו, ובנסים גדולים עלה בידו של הטייס, להמשיך בטיסה המקרטעת עד הנחיתה בשלום!

המקרה הנורא הזה חדר עמוק לעצמותיו, ועשה בו מהפכה אדירה. באותם דקות שנדמו כנצח של שיר ושבחה לחיי העולמים ב''ה, הוא למד על בשרו ועל נפשו את 'טיב ההודאה! ומאז התהפכה הסתכלות השקפתו בחיים, לראות תמיד בחלק הטוב שנתן לו השי''ת. ובכל תפילת שמונה עשרה אינו שוכח להודות ולשבח לבורא, על כל מה שהעניק לו למן השמונה עשרה הקודם ועד אתה! כי יהודי - מודה להשם. 

ספר האמנתי ואספרה עמוד 36