הריקוד בקליפורניה


הריקוד בקליפורניה
הרב ראובן קרלינשטיין

בס"ד

ר' ראובן קרלינשטיין זצ''ל היה חולה בכליות, ולצורך כך נסע לניו יורק לקבל השתלת כליה. עם צערו הנורא התאזר והתגבר כארי בעבודתו בשמחה, ולא הניח לעצב כל דהוא לקנות שביתה בליבו הפועם כל כולו באהבת הבורא יתברך. 

לאחר המתנה ממושכת ותוחלת ללא תקוה בבית החולים בניו יורק, הוחלט להרחיק מניו יורק ולנסוע לצד השני של ארה''ב לבית חולים ענק בקליפורניה, ולנסות להשיג שם השתלת כליה. 

מספר ר' ברוך שמעון הלברשטם שליט''א: זכיתי לנסוע באותה נסיעה עם הגאון ר' ראובן לעיר סן פרנציסקו בקליפורניה. היתה זו נסיעה ממושכת של לערך אלפים ששת מאות מייל מניו יורק. הגענו לשדה התעופה בשעה עשר וחצי בערב, ומשם נסענו כמה שעות נוספות לכיוון בית החולים. בבוקר, כשהגענו לבית החולים בסן פרנציסקו, שני שוטרים עמדו הכן ממתינים לנו, הם מסרו לנו הודעה דחופה מאוד לצלצל לבתינו בניו יורק... קל לתאר אך אחזני צמרמורת מה ההודעה הדחופה מהבית שלי בניו יורק. ואז אמרו לי בני הבית, כי לפני כארבע שעות צלצלו מבית החולים בניו יורק, שהיות ששמו של הג''ר ראובן רשום בין החולים הדרושים להשתלה, הם מודיעים בשמחה כי הצליחו להשיג כליה מתאימה עבורו בכל פרטיה ודקדוקיה. אבל ברור, כי לפי התהליך המשפטי וכ''ו, המקבל מוכרח להודיע תוך שלוש שעות ממציאת הכליה, שאכן הוא מוכן לקבל את האבר מאותו התורם, ואם לא, הם עוברים למועמד הבא ברשימה. לכן, בני הבית לא שקטו ובכל מאמצי כוחם ניסו להשיג אותנו דרך שוטרי שדה התעופה ושוטרי העיר שניסו לאתר אותנו בכבישים אחרי הנחיתה בנסיעה לכיון בית החולים, אבל ללא הועיל, ואכן כשלא עלה בידם, העבירו שם בבית החולים בניו יורק את הכליה לנצרך אחר...

קשה לתאר, את הרגשותי בשומעי שמועה זו מעבר לקו, ופני היו חיוורות כסיד, הגאון ר' ראובן שעמד כבר בתפילת שחרית, נעמד שוב לצידי בסיום השיחות הטלפוניות, והתעניין מה קרה. כמובן שניסיתי בכל האפשרות לדחותו באמתלאות, הוא הרבה להפציר פעמים ושלוש, שלא אמנע מלהגיד לו את האמת, ונאלצתי להגיד לו כי הכליה שאנו ממתינים וטורחים להשיגה בניו יורק במשך זמן רב מאד, היתה מוכנת עבורנו במקום מושבותינו בניו יורק, ואנו, נסענו לכאן במרחק רב... ולפני כחצי שעה היא עברה לדאבוננו, לדורש אחר!

פניו של הגאון רבי ראובן האירו כאיש השומע שמועה טובה. ניגש בעוז רוחו לטלפון ובקול חוצב מלא שמחה והתחזקות צלצל לבני ביתו וקרא בשמה הפרטי של הרבנית ואמר: האם את שומעת את החסד שעשה עימנו ה' יתברך? המחשב הורה שיש כליה מתאימה עבורי, אבל הקב''ה היודע שאין זה טובתי, מה' מצעדי גבר כוננו, שדווקא באותו הלילה כאשר מצאו את הכליה הנכונה לדעתם, הרחקתי נדוד למרחקים של אלפי קילומטרים כדי שלא תעלה כליה זו בחלקי ולא יהיה אפשרות להשיגה. כך חזר כמה פעמים מאומץ לבו עד שמתוך התלהבות יצא עמי ברקוד של שמחה "הודו לה' כי טוב כל''ח. 

אני לא יודע כמה שנים לא זכה העולם הזה לכזה ריקוד של איש אמונה וביטחון צדיק נשגב כרבי ראובן  זצ''ל. מי שלא היה באותו ריקוד לא יכול היה להאמין להיכן יהודי יכול להגיע – לאיזו דרגה של דביקות בה', ואני זכיתי לעמוד אז לצידו של עבוד ה' במדרגה גדולה וקדושה כזו. 

(האמנתי ואספרה)