הֶ'חָפֵץ חַיִּים' זצ"ל


הֶ'חָפֵץ חַיִּים' זצ"ל
קביעות זמן להודיה

סִפֵּר הַגָּאוֹן ר' שְׁמוּאֵל גְּרֵיינְמַן זַצַ"ל: 

"רַבִּים מִבָּאֵי בֵּיתוֹ שֶׁל מָרָן הֶ'חָפֵץ חַיִּים' הָיוּ עֵדֵי רְאִיָּה וּשְׁמִיעָה, אֵיךְ שֶׁבַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר כָּל בְּנֵי הַבַּיִת יָשְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם וּבַחוּץ שָׂרְרָה דּוּמִיָּה, הָיָה הֶ"חָפֵץ חַיִּים' נִכְנָס לְחַדְרוֹ, סוֹגֵר הַדֶּלֶת עַל מַפְתֵּחַ וּבְרִיחַ וְלֹא נוֹתֵן לְשׁוּם אָדָם לְהִכָּנֵס, וְאַף לֹא הָיָה מַעֲלֶה אוֹר בְּחַדְרוֹ. אֲחָדִים מִמְּקֹרָבָיו הָיוּ עוֹמְדִים לִפְעָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת וּבְרֶתֶת הָיוּ מַקְשִׁיבִים אֵיךְ הֶ'חָפֵץ חַיִּים' הָיָה שׁוֹפֵךְ שִׂיחַ וְרַחֲשֵׁי לִבּוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו הָיָה נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁגְּמָלָהוּ. הוּא הָיָה מְפָרֵט כָּל מְאֹרָע בְּחַיָּיו, עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט הָיָה מִסְתַּכֵּל כְּעַל זְכוּת גְּדוֹלָה, וְהָיָה נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָזַר לוֹ בְּיַתְמוּתוֹ, שֶׁסִּיַּע בְּיָדוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְחַבֵּר סְפָרִים, שֶׁנָּתַן לוֹ חֲתָנִים טוֹבִים וְכוּ' וְכוּ'. 

הקול החמישי - קניית רגשות חיוביים מלאים שמחה אהבה והודיה לה' 


החפץ חיים בספרו שמירת הלשון [ח"ב חתימת הספר פ"ב] כותב שמצות העשה של אהבת ה' דורשת מכל אחד, לפחות פעם אחת ביום, לעורר בתוך לבו אהבת השי"ת באופן המרומם והנרגש ביותר שמסוגל.

וז"ל: להכיר רב טוב הבורא אליו בהתמדת טובותיו מיום היותו על הארץ - לא לפי מעשיו. ... וכי בשביל שמצות אהבת ה' היא מצוה תדירה שאינה תלויה בזמן, תהיה נגרעת שלא יראו לקיים אותו על כל פנים פעם אחת ביום. וטוב שיראה להתבונן בזה אחר התפלה, קודם שיכנס לביתו לאכול, ודומיא דשאר מצות המוטלות על האדם, כמו תפלין או לולב ומיניו בחג הסכות, דאינו אוכל קודם שמקיימן. 

סיפר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, בימי צעירותו נזדמן לו ללון בעיר אחת במלון והנה בבוקר השכם הופתע לשמוע מהחדר הסמוך קול יהודי האומר "נשמת" במתיקות רבה, ומתרגם באידיש מלה במלה את כל ההודאות והתשבחות בהתלהבות גדולה ובבכיות, עד שהזדעזע כולו. למחרת בבוקר נודע לו שבחדר הסמוך התאכסן החפץ חיים, אשר כך היה נוהג בלילות להביע הודאות לפני