הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א


הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א
הדרך לזכור חסדי ה'

"מָה אָמַרְתָּ?!" הָאָח בְּבֵית הַחוֹלִים הִבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם תְּמֵהוֹת. מֵעוֹלָם לֹא נִתְקַל בְּמִקְרֶה כָּזֶה. 

-"אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּגְזֹר לִי אֶת הַתָּוִית" הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַתָּוִית הַלְּבָנָה שֶׁהֻצְמְדָה לוֹ בְּעֵת הָאִשְׁפּוּז, וּבָהּ רְשׁוּמִים פְּרָטָיו הָאִישִׁיִּים. 

-"בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה צָרִיךְ אֶת הַתָּוִית?" שָׁאַל הָאָח בְּהִשְׁתָּאוּת. 

-"לְמַזְכֶּרֶת" עָנָה. 

-"מַזְכֶּרֶת מִבֵּית הַחוֹלִים?! הֲרֵי כָּל הַחוֹלִים שֶׁלָּנוּ עוֹשִׂים אֶת הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר! בָּרֶגַע שֶׁמְּקַבְּלִים לִידֵיהֶם אֶת כְּתַב הַשִּׁחְרוּר הֵם אֵינָם מְעֻנְיָנִים לְהַשְׁאִיר אֶצְלָם מַזְכֶּרֶת כָּלְשֶׁהִי מֵהַיָּמִים שֶׁהָיוּ כָּאן." אָמַר הָאָח. אֲבָל הַחוֹלֶה הִתְעַקֵּשׁ. 

וְהַתָּוִית נִמְסְרָה לוֹ. 

הַסִּפּוּר הִתְרַחֵשׁ עִם הָרַב גֵּרְשׁוֹן קְלִיבַנְסְקִי, יְהוּדִי תַּלְמִיד חָכָם. 

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, כָּךְ מְסַפֵּר הָרַב, עָבַרְתִּי נִתּוּחַ בְּבֵית הַחוֹלִים, וּבְחַסְדֵי ה' הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם, וְיָצָאתִי מֵאִזְמֵל-הַמְנַתְּחִים בָּרִיא וְשָׁלֵם. 

הִרְגַּשְׁתִּי חוֹבָה עֲמֻקָּה לְהוֹדוֹת לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַנִּסִּים וְעַל הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה עִמָּדִי, אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁגַּם הַשָּׂטָן יְנַסֶּה לְהַפְעִיל אֶת כָּל כֹּחוֹ כְּדֵי לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנִּי אֶת רִגְשׁוֹת הַהוֹדָיָה הַלָּלוּ. מֶה עָשִׂיתִי? 

פָּשׁוּט מְאֹד. בִּקַּשְׁתִּי מֵהָאָח שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַתָּוִית, וְהִצְמַדְתִּי אוֹתָהּ לְשַׂקִּית הַטַּלִּית-תְּפִלִּין שֶׁלִּי. וְכָךְ, מִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ, כַּאֲשֶׁר אֲנִי קָם מִמִּטָּתִי וּמִתְכּוֹנֵן לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, זוֹכְרַנִי אֶת חַסְדֵי ה', וְהִנְנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: 'הִנֵּה רַק תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם הָיִיתָ צָמוּד לַתָּוִית שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים, וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרוּתְךָ לְהִתְפַּלֵּל כְּאָדָם רָגִיל, וְגַם לֹא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּמְקוֹם מְגוּרֶיךָ, וְעַכְשָׁו עָשָׂה אִתְּךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד וְחָזַרְתָּ לִידֵי הַשִּׁגְרָה. 

קוּם תֵּן לוֹ תּוֹדָה!' 

מוֹסִיף וְאוֹמֵר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א: הָרַעְיוֹן שֶׁהָגָה הָרַב קְלִיבַנְסְקִי הוּא רַעְיוֹן גְּאוֹנִי, שֶׁגְּאוֹנוּתוֹ הוּא בְּ...פַשְׁטוּתוֹ. אֵין לְךָ עֵצָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה וְיוֹתֵר יְעִילָה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת חַסְדֵי ה' וְעַל הַשְּׁאֵלָה מַדּוּעַ לֹא רוֹאִים אֲנָשִׁים רַבִּים הַנּוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ זוֹ, יֵשׁ לְהָשִׁיב וְלוֹמַר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּדָבָר אֶחָד: הֵיכָן מֻנָּח הָרֹאשׁ שֶׁל הָאָדָם, וְאֵילוּ רְצוֹנוֹת חוֹלְפִים בְּמֹחוֹ. אִם הוּא מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדוֹת לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַחֲסָדִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עִמָּנוּ יוֹם יוֹם וְשָׁעָה שָׁעָה, וִיתֵרָה מִכָּךְ: אִם מַרְגִּישׁ הָאָדָם שֶׁהַחֲסָדִים הַלָּלוּ אָכֵן בָּאִים מִכֹּחוֹ הַגָּדוֹל וּזְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה שֶׁל בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲזַי מֻבְטָח הוּא שֶׁיַּעֲלוּ בְּמֹחוֹ רַעֲיוֹנוֹת מְחֻכָּמִים שֶׁיְּסַיְּעוּ לוֹ לְסַלֵּק אֶת הַשִּׁכְחָה מִלִּבּוֹ. (מְעֻבָּד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר: "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ") 

הקול החמישיהקול החמישי

כשדוד המלך היה נער רועה את כבשי אביו, באו פעם על כבשיו קבוצה של אריות ודובים ותפסו כבש אחד מהעדר. כשדוד ניגש להציל את הכבש מהם, אחד מהאריות בא נגדו ודוד הרג אותו בידיו (שמואל א' י"ז, לד). במדרש מובא שדוד לא רצה לשכוח חסד זה שחוה, ועשה לעצמו מעיל מעור הכבש שהציל. לבישתו הזכירה לו תמיד את ההשגחה והחסד הנפלא של השי"ת שחש במשך אותו אירוע (חוברת שערי הודיה שבהוצאתנו).