להודות על הרגל הטובה.


להודות על הרגל הטובה.
ר' מרדכי דוד לוין


וע' בהקדמה לספר דרכי דוד [ח"ג] שמסופר שם שבירושלים תלמיד חכם אחד  חלה ועמדו לכרות את רגלו כדי להציל את חייו, לאחר שהחלים וחזר לביתו  ללא שהוצרכו לכרות את רגלו עשה היהודי הנ"ל סעודת הודיה, והזמין את  ידידיו ובתוכם גדולי ירושלים לסעודה זו, תוך כדי הסעודה נתכבדו אנשים  שונים לדרוש מעניני ההודאה להקב"ה, וכולם ציינו את הנס הגדול שקרה  כאן בהצלת רגלו של החולה. 

כשביקשו מהגאון ר' מרדכי דוד לוין זצ"ל לדבר  קם ואמר, עד שאתם מדברים ומודים על הצלתה של הרגל החולה, רוצה אני  להזכירכם על ששוכחים אתם להודות להקב"ה על הרגל השניה שלא חלתה,  מדוע צריכים להזכר ולהודות להקב"ה רק כשהרגל חולה, הרי יש להודות על  שאר האברים בריאים ועל כך צריכים לערוך סעודת הודיה לבורא, וזאת לימד  לתלמידיו מידי יום ביומו "על ניסיך שבכל יום עמנו" על זאת צריכים להודות  יום יום ולא רק כשנחלצים מצרה עי"ש.