מספר המילים במודה אני


מספר המילים במודה אני

מעמד של קידוש השם מופלא היה באחד הכינוסים המדעיים העולמיים שנערכו באירופה. אחד המרצים הבכירים דיבר על התופעה הרפואית המוכחת בשטח, ולפיה אחוזי ההתעלפות של אנשים בשעה שהם מתעוררים בבוקר וקמים ממיטתם – הרבה יותר גבוהים מאשר ביתר שעות היממה.

הפרופסור הסביר את התופעה מן הצד המקצועי, ונימק את ההתעלפות בכך שכאשר אדם מתעורר וקם מהמיטה, מחזור הדם בגופו עדיין לא פועל במלוא התפוקה הנדרשת לאדם כשהוא במצב ערני.

הדבר נכון גם באשר למערכות אחרות בגוף, ה'מתעוררות' רק לאחר זמן-מה, וזו הסיבה שהאדם נוטה אז להתעלף, יותר מבשעות היממה האחרות. מסקנתו של המרצה היתה שאין לקום מהמיטה מיד ברגע שמתעוררים, אלא יש להמתין שתיים עשרה שניות בין ההתעוררות לקימה.

מיד לאחר שסיים המרצה את דבריו, קם אחד הרופאים היהודים שנכח בכינוס, וביקש את רשות הדיבור.

הרופא ייחד את תחילת דבריו לחכמה הגנוזה בתורת ישראל, וקבע שכל הממצאים הנחשפים על ידי הקהיליה הרפואית, כבר נכתבו ברמז כלשהו בתורתנו הקדושה, והוכיח זאת על ידי כמה דוגמאות.

"את הדוגמא המוחשית ביותר לכך יכולני להביא לכם באשר לנושא שהעלה זה עתה על ידי קודמי", אמר הרופא היהודי, תוך שהוא מציין שאין יהודי אחד בכל רחבי תבל שאינו יודע שהדבר הראשון שעליו לעשות, מיד בהתעוררו משנתו, הוא לומר 'מודה אני לפניך מלך חי וקים, שהחזרתי בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך'. נוסח הנאמר מתוך עומק הלב ובהרגשה של הודיה לה'.

את ה'מודה אני' אומר היהודי מיד בעת שהוא מתעורר, עוד בטרם קם ממיטתו, והנה, אם תספרו את המילים בקטע זה, תמצאו שיש שם בדיוק שתיים עשרה מילים, וכיון שהוצאתה של כל מילה מהפה, אורכת שניה, הרי לכם שחכמי ישראל הקדימו תרופה למכה, על ידי אמירת ה'מודה אני', הנאמר כאשר האדם שוכב במיטתו, ומשהה בכך את הקימה שלו בשתיים עשרה שניות".

אי אפשר לתאר את מידת ההתפעלות שהיתה באולם הכינוסים באותה שעה, כאשר הכל נוכחו לדעת ביופיה של תורת ישראל, וגם לבבם הערל נכנע להשי"ת.

יש לציין שכמובן, ה'מודה אני' לא נתקן רק בגלל הסיבה ההיא, אבל התורה בנויה במצב כזה שהיא נותנת מענה גם לעניינים רפואיים, ולכל בשרנו מרפא. וזה מפני שהקב"ה הסתכל באורייתה וברא עלמא, דהיינו שהבריאות נבראה לפי התורה, ולא להפך!

וכדאי שגם אנחנו נתבונן בשתיים עשרה המילים הללו, הנאמרות ברגע ההתעוררות מהשינה, ומביעות את החוויה העמוקה והנפלאה של שעת ההתעוררות.

ליבו של היהודי מתמלא אז ברשמים של התפעלות, מהפגישה מחדש עם העולם הגדול המלא בכל-טוב, והדבר מביא אותו לשמחה ולהודיה לקב"ה על הכל.

המילה הראשונה הפורצת מפיו היא 'מודה', תודה, תודה לה', על שהחזיר בי נשמתי. כך מתעורר האדם המאמין בבוקר ומתחיל את היום במבט של שמחה ואושר וביטחון בהשי"ת הטוב והמטיב. יודע הוא האדם שהכל ממנו יתברך, ועל הכל הוא מודה ומברך.

כיון שה'מודה אני' הן המילים הראשונות היוצאות מפיו של האדם, בעת התעוררותו בבוקר, ידוע על כמה צדיקים שקיבלו על עצמם לומר את המילים הללו בכוונה יתרה, ומתוך רגש אמיתי של שמחה והודיה לה'.

דווקא משום שמדובר בראשיתו של היום, בתחילתה של העשייה, יש בה ב'קבלה' זו (לומר 'מודה אני' בכוונה), להביא את האדם לחיזוק בכל שעות היום.