מתיר אסורים


מתיר אסורים
סיפר אברך מקרית ספר:

עברתי תקופה קשה של ריתוק לבית, בלא יכולת לצאת לתפילות ולכל פעילות אחרת מחוץ לד' האמות של ביתי. חיידק תקף את שריר הברך שלי וגרם לכך שכל תזוזה, ולו הקטנה ביותר, היתה כרוכה בכאב בלתי נסבל. בנוסף על הסבל הפיזי שנגרם לי מכך, הרי שמעצר הבית שנכפה עלי הוסיף צער על צערי, והתפללתי לישועה מעומק הלב.

בחסדי ד', לאחר תקופה לא קלה, שכך הכאב אט אט, ובוקר אחד השכמתי קום וגמלה בי ההחלטה, כי היום אצא לראשונה לבית הכנסת. היום אוכל לזכות בזכות הגדולה והלא מובנת מאליה, להתפלל שחרית במניין!

התרגשות מילאה את כל ישותי. וכי קלה היא בעיניכם, סוף סוף אזכה להציג את כפות רגלי על מפתן בית הכנסת לו התגעגעתי כל כך! רוחי סערה בקרבי בהודיה אין קץ. הכרת הטוב עצומה מילאה את כל ישותי. חשבתי על הברכה שכה מיטיבה לבטא את אשר עם לבי, נמלאתי כולי שבח למלך העולם מתיר האסורים. בכל פסיעה אומרות כל עצמותי "ברוך מתיר אסורים", כל הוייתי מזמרת לקל חי "ברוך מתיר אסורים"...

כך נעמדתי ב'שטיבלאך' המפורסמים של בית הכנסת "היכל יצחק", ומסביבי רוחשת תכונה רבתי לקראת התחלת התפילה. לפתע פתאום חש אני בטפיחה קלה על גבי. סובבתי את ראשי בתמהון, והנה למולי אברך השואל בהססנות:

התואיל להוציאני ידי חובתי בברכת "מתיר אסורים"?

הבטתי בו בהפתעה. איזו השגחה פרטית מופלאה!

כבר שנים רבות שקבעתי את מקום תפילתי כאן ב"היכל יצחק". המקום תמיד הומה מתפללם רבים מכל האיזור והתנועה בו רבה. ובכל זאת מעולם לא ארע לי כדבר הזה. מעולם לא בקשני אדם להוציאו ידי חובה בברכות. ובדיוק היום... ובדיוק ברכת "מתיר אסורים"... כך סובב בורא עולם שתהיה ברכתי שלמה בכך שיענו אחריה "אמן".