על מה בכה הרב


על מה בכה הרב
ר' אליעזר מנחם מן שך

שלא להפסיד את הברכות.

אחד מנכדיו של הגאון ר' אלעזר מנחם שך זצ''ל ראש ישיבת פונביז' סיפר את הדברים דלהלן:

בערוב ימיו, עם זקנותו המופלגת, לא יכול היה עוד לבלוע את מזונו והוצרך לתזונה מלאכותית. כשנתבשר על כך, פרץ בבכי. הבכי היה מובן: אוי לאדם שאינו מסוגל לאכול באופן טבעי, וזה גם שלב נוסף בהידרדרות הבריאותית. 

עם זאת בקשנו להפיס את דעתו, שאלנו: "על מה בוכה הסבא?" והשיב: "על הבשורה המרה! מעתה אפסיד את הודיית ברכות הנהנין!"

 (קנין תורה הגדה של פסח)


הקול החמישיהקול החמישי


אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַב שַׁךְ זצוק"ל נִכְנַס אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַמֻּבְהָקִים, לְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ בְּעִנְיָן מְסֻיָּם. 

בִּקֵּשׁ הַתַּלְמִיד לִשְׁטֹחַ אֶת צָרָתוֹ לִפְנֵי רַבּוֹ, כַּאֲשֶׁר לְפֶתַע פָּנָה אֵלָיו הָרַב בִּשְׁאֵלָה שֶׁלֹּא מִמִּין הָעִנְיָן: "הַאִם בֵּרַכְתָּ הַיּוֹם בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר?" 

עֵינֵי הַתַּלְמִיד הִתְרוֹמְמוּ בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. 

"בְּוַדַּאי שֶׁבֵּרַכְתִּי!" הֵשִׁיב בְּשֶׁקֶט. 

"וְעַל מִי כִּוַּנְתָּ הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר בֵּרַכְתָּ 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי'? חָקַר הָרַב שַׁךְ. וְהַתַּלְמִיד, שֶׁלֹּא הֵבִין לְאָן חוֹתֵר רַבּוֹ, לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. 'שֶׁמָּא הָרַב מְנַסֶּה לִבְדֹּק אֶת מִדַּת רְצִינוּתִי בַּעֲבוֹדַת ה'' הִרְהֵר בְּלִבּוֹ... 

אַךְ הָרַב לֹא הִמְתִּין "נוּ, נוּ, עַל מִי כִּוַּנְתָּ הַבֹּקֶר?" דָּחַק בּוֹ. 

"בְּדֶרֶךְ כְּלָל" הֵשִׁיב הַתַּלְמִיד בִּזְהִירוּת. "כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְבַטֵּא אֶת הַמִּלִּים 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי', אֲנִי מַעֲבִיר בְּמֹחִי דְּמוּת שֶׁל כּוּשִׁי מֶקְסִיקָנִי, הֶעָסוּק מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב בְּעִבּוּד שְׂדוֹתָיו אֵי שָׁם בָּעֲרָבָה, וְרָחוֹק כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב מִכָּל כָּבוֹד אֱנוֹשִׁי אוֹ רוּחָנִיּוּת". 

כָּעֵת הָיָה תּוֹרוֹ שֶׁל הָרַב לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה. 

"יוֹדֵעַ אַתָּה עַל מִי אֲנִי כִּוַּנְתִּי הַבֹּקֶר כְּשֶׁבֵּרַכְתִּי 'שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי'? עַל מִיסְטֶר גִ'ימִי קַארְטֶר! נְשִׂיא אַרְצוֹת הַבְּרִית שֶׁל אָמֶרִיקָה". 

"אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְבַקֵּר בָּאָרֶץ בְּיָמִים אֵלּוּ, אַתָּה מַבְחִין לָבֶטַח בִּכְבוֹד הַמְּלָכִים לוֹ הוּא זוֹכֶה, בַּסִּקּוּר הָאַדִּיר בְּכָל כְּלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת..." תֵּאֵר הָרַב בְּלַהַט "הָאִישִׁיּוּת הַחֲשׁוּבָה בַּתֵּבֵל!" 

"אֲבָל אֲנִי!" הִצְבִּיעַ הָרַב שַׁךְ עַל עַצְמוֹ וְקוֹלוֹ רָעַד מֵהִתְרַגְּשׁוּת "אֲנִי יְהוּדִי! אֲנִי בְּנוֹ הַנִּבְחָר שֶׁל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֲנִי יוֹתֵר חָשׁוּב מֵהַגּוֹי הַזֶּה! הוּא אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְעֻמָּתִי אֲפִלּוּ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם!" 

"וְלֹא רַק לְעֻמָּתִי" חָתַם הָרַב שַׁךְ, "אֶלָּא לְעֻמַּת כָּל יְהוּדִי הַחַי עֲלֵי אֲדָמוֹת! הַגּוֹי הַמְהֻלָּל בְּיוֹתֵר - אֵינוֹ חָשׁוּב לִמְאוּמָה לְעֻמַּת הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר..."