מְסֻפָּר עַל רַבִּי אֵלִיָּהוּ לָאפְּיַאן זַצַ"ל, שֶׁיּוֹם אֶחָד בָּאָה נֶכְדָּתוֹ לְבַקֵּר בְּבֵית הַסַּבָּא וְהַסַּבְתָּא בְּיַחַד עִם אִמָּהּ. הַסַּבְתָּא, כְּדַרְכָּם שֶׁל סַבְתּוֹת, נָתְנָה לְנֶכְדָּתָהּ סֻכָּרִיָּה.
אָמְרָה הָאֵם לְבִתָּהּ: אִמְרִי תּוֹדָה לְסַבְתָּא!" סִנְּנָה הַנֶּכְדָּה מִבֵּין שְׂפָתֶיהָ: "תּוֹדָה, סַבְתָּא".
לְפֶתַע נִשְׁמְעָה קְרִיאַת אֲנָחָה מַבְהִילָה מֵהַסָּלוֹן: "אוֹי, אוֹי!" - זָעַק ר' אֵלִיָּה.
נִזְעֲקוּ כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לַסָּלוֹן לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַזְּעָקָה. "מַה קָּרָה סַבָּא?" הֵם תָּמְהוּ.
עָנָה לָהֶם הַצַּדִּיק כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו: "הִנֵּה בַּת זוֹ אָמְרָה תּוֹדָה לֹא מֵחֲמַת שֶׁהִיא מַרְגִּישָׁה הַכָּרַת הַטּוֹב, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁאִמָּהּ אָמְרָה לָהּ לוֹמַר. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: '...וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר 'מוֹדִים' בַּתְּפִלָּה... הַאִם אֲנִי מַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת הוֹדָאָה לְבוֹרֵא עוֹלָם אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי אוֹמֵר כִּי כָּתוּב בַּסִּדּוּר שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר כָּאן "מוֹדִים'?!'