רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף הֶרְמָן זַצַ"ל


רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף הֶרְמָן זַצַ"ל
קבלת הדין מתוך הכרת הטוב

לִפְנֵי שָׁנִים לֹא רַבּוֹת חַי הַצַּדִּיק רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף הֶרְמָן זַצַ"ל, חָמִיו שֶׁל מָרָן הַגָּאוֹן ר' חַיִּים פִּנְחָס שַׁיְנְבֶּרְג זַצַ"ל. הוּא הֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְחֶסֶד בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, גָּדַר גָּדֵר וְעָמַד בַּפֶּרֶץ לְהַרְבּוֹת יִידִישְׁקַייט בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, כַּאֲשֶׁר כָּל הַסְּבִיבָה נָדָה לוֹ בְּרֹאשָׁהּ. מְסֻפָּר עָלָיו שֶׁכַּאֲשֶׁר עָלָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִתְאַחֲרָה הַשָּׁעָה, וְהָאֳנִיָּה הֵטִילָה עֹגֶן סָמוּךְ לְשַׁבָּת מַמָּשׁ. מִהֵר אֵפוֹא לָרֶדֶת מֵהַסְּפִינָה, כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ עַל הַקַּרְקַע. הַמְמֻנֶּה הִפְנָה אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ לְכָךְ שֶׁבַּאֲתָר זֶה מִסְתּוֹבְבִים גַּנָּבִים רַבִּים, וְאִם יַשְׁאִיר אֶת הָרְכוּשׁ הֶפְקֵר - לֹא יִוָּתֵר בְּיָדוֹ מְאוּמָה. אַךְ ר' יַעֲקֹב יוֹסֵף בְּשֶׁלּוֹ - "הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבּוֹס!"... 

זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט. כָּל רְכוּשָׁם הָיָה הַמִּטְעָן שֶׁאוֹתוֹ הֵבִיאוּ מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית, וִתּוּר עַל כָּךְ מַשְׁמָעוּתוֹ - חֶרְפַּת רָעָב תְּמִידִית. לְזוּגָתוֹ הָרַבָּנִית הָיָה קָשֶׁה, אַךְ הוּא הָיָה אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ. הַמְמֻנֶּה הִסְתַּכֵּל עָלָיו בִּתְהִיָּה עֲצוּמָה, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַחְתֹּם עַל מִסְמָךְ הַמֵּעִיד עַל כָּךְ שֶׁהוּא מְוַתֵּר עַל כָּל הַטִּפּוּל בִּנְכָסָיו... 

כָּל אוֹתָהּ הַשַּׁבָּת הָיָה שָׁרוּי בִּתְחוּשָׁה מְרוֹמֶמֶת בְּיוֹתֵר. בְּנִגּוּד לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שֶׁבַּמִּקְרֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הָיוּ מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וְהָיוּ אוֹמְרִים מַשֶּׁהוּ מֵעֵין: כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת, בִּמְקוֹם שֶׁחָלִילָה יֵלְכוּ שְׁנֵי יְלָדִים... הֲרֵי הַכִּוּוּן שֶׁבּוֹ הָלַךְ ר' יַעֲקֹב יוֹסֵף הָיָה אַחֵר לְגַמְרֵי. 

הוּא אָמַר: "הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לִי בַּחַיִּים דְּבָרִים רַבִּים כָּל כָּךְ, הַאִם לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאַחֲזִיר לוֹ מַשֶּׁהוּ?! הִנֵּה הַנֶּכֶד שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוֹלֵךְ וְצוֹעֵד בְּדַרְכּוֹ בִּגְבוּרָה. סוֹף הַמַּעֲשֶׂה הָיָה שֶׁרְכוּשׁוֹ נִצַּל בְּאֹרַח פֶּלֶא. 

במוצאי השבת, עם תום שבעים ושתים דקות לאחר השקיעה עד לתפילת ערבית, ולאחר שעשה הבדלה, אמר אליו הרב אלפא: "הבה נלך לנמל יתכן שעדיין נמצא שם כמה מארגזייך". בנמל שררה אפלה מוחלטת, אך בקצהו המרוחק של הרציף הבחינו באלומת אור קטנה, משהתקרבו הצטלצל באוזניהם קול חד במבטא אנגלי, "מי שם?''

הרב הרמן קרא: "אחד הנוסעים מהאניה שעגנה אתמול בשעות אחר הצהריים המאוחרות". השומר האנגלי קרב אליהם: "מה שמך?'' שאל קצרות. "יעקוב י. הרמן" ענה הרב הרמן. 

"אכן אכן הגיע הזמן שתופיע כאן, הובטח לי שתבוא ברגע שתשקע השמש, איחרת בכמה שעות, הייתי אחראי על מטענך למעלה מעשרים וארבע שעות, מפקדי איים לכרות את ראשי, אם יחסר כהוא זה מחפציך, הואל נא לבדוק אם הכול כסדר וחתום על ניירות אלה, בבקשה סלק מכאן הכול במהירות האפשרית...אני תשוש לגמרי". (מתוך הספר הכל לאדון הכל) 

כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַתְּחוּשָׁה. אֲנִי לֹא רַק צָרִיךְ לְקַבֵּל, אֲנִי אוֹהֵב אֶת ה' עַל כָּל מַה שֶּׁנָּתַן לִי עַד הַיּוֹם, וַאֲנִי מוּכָן לָתֵת לְמַעֲנוֹ אֶת כָּל רְכוּשִׁי. זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁאָנוּ יוֹנְקִים מֵהָאָבוֹת, זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם, וְהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶבֶן יְסוֹד שֶׁל הָאֱמוּנָה הַיִּשְׂרְאֵלִית. אֶת אוֹתָהּ אַהֲבָה אָנוּ מוֹרִישִׁים לִילָדֵינוּ אַחֲרֵינוּ, "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בְּדֶרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". זֶה הַמֶּסֶר שֶׁצָּרִיךְ לְהַחְדִּיר בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, לְהַטְמִיעַ זֹאת בְּקֶרֶב הַיְלָדִים. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בַּפָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. 

מתוך עיתון מרוא לצמא

הקול החמישי