ר' זושא מאניפולי


ר' זושא מאניפולי
ההודיה מושכת חסדים

סיפר ר' זושא מאניפולי מעשה שקרא לו, בעת השתתף בשמחת חתן וכלה. 

באותה שעה הוא נזכר במימרת הזוהר הקדוש (שמות דף ה ע"ב): 'כלה, דא שכינתא' (כלה - היא השכינה). התלהבותו מכך הרקיעה שחקים, והוא החל לפזז ולכרכר בכל עוז, עד כי שכח באיזה עולם הוא שרוי. כך רקד ורקד, עד שיצא מבלי משים מאולם החתונה אל מחוץ לעיר והחל תועה בדרכו ונכנס לעומקו של יער עבות.

שלשה ימים תעה בדרך, ודבר מאכל לא בא אל פיו. עיניו חשכו, והוא חש כי נפשו יוצאת מרוב רעב. נשא רבי זושא את עיניו לשמים וקרא: זושא מודה לפניך, אבי שבשמים, על הבריאות השלימה ועל התיאבון הבריא שהענקת לו. שהרי כמה חולים, לא עלינו, ישנם בעולם, אשר מאכל ומשתה מוצגים לפניהם, אך אינם מסוגלים לטעום מהם מחוסר תיאבון. ואילו זושא, ברוב רחמיך וחסדיך עמו, על אף שאין לפניו שום מאכל ושום משקה, הרי תיאבונו בריא וחזק והוא מסוגל לאכול ולשבוע מטובך...! 

מיד נעשה לו נס מן השמים ושן אחת בפיו החלה להפיק דבש ושן שניה החלה להפיק חלב. 

ביאר הרה"ק מקאברין זי"ע, כי על ידי שמצא במצבו חסד כל דהוא והודה על זה, המשיך בזה חסדים נוספים שיהיה לו מתיקות וחיות עד בואו העירה (בית ועד לחכמים (ח"ב עמוד קעג) לגאון רבי אשר זעליג סאמעט). 

הקול החמישי - קניית רגשות חיוביים מלאים שמחה אהבה והודיה לה'

כתב בספר תפארת שלמה (מועדים - שער התפילה):  אמר משה בשירת הים. 'אשירה לד' כי גאה גאה', שאנו מאמינים שהקב"ה נתגדל ונתגאה ע"י השירות ותשבחות שלנו, וע"י כך – 'סוס ורוכבו רמה בים'. 

'זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו', כמ"ש חז"ל על פסוק זה אלי ואנוהו (שבת קלג, ב) התנאה לפניו במצות, וארוממנהו הקב"ה מתרומם ע"י השירות ותשבחות שלנו. ועי"כ – 'ד' איש מלחמה ד' שמו'.

וז"פ הפסוק (תהלים יח, ד) 'מהולל אקרא ד' ומן אויבי אוושע'. ע"י ההלל לד', שהקב"ה מהולל עושה עוד ניסים כדי שיוסיפו לו עוד להודות ולהלל. 

וז"פ 'נותן הודאה לשעבר ומתפלל אלהבא', ע"י שנותן הודאה לשעבר אנו מתפללין אלהבא, כדי שיהיה לנו עוד להודות ולהלל, כמו שאמר חזקיה להקב"ה שהחולה יתרפא כדי שיתן הודאה ושבח לקב"ה. 

וזה (תהלים קז, כ כא) 'ישלח דברו וירפאם... יודו לד' חסדו ונפלאותיו לבני אדם', שע"י שיודו לד' על ידי כך באים עוד נפלאותיו לבני אדם. 

וזה 'הודו לד' כי טוב, כי לעולם חסדו'. שמפרש על מה טוב ההודאה להקב"ה - כי לעולם חסדו שע"י ההודאה בא החסד לעולם. 

וז"פ (שם צב, ב ג) 'טוב להודות לד' ולזמר וכו' להגיד בבקר חסדך' וכו'. להגיד לשון המשכה. ע"י ההודאה אנו ממשיכין החסדים. שהצדיקים רוצים בנפלאות הבורא כדי שיהי' להם להודות עוד יותר.