שמחה של יהודי כפרי - סיפורי בעש''ט


שמחה של יהודי כפרי - סיפורי בעש''ט
כל-כך מעט אבל כל-כך הרבה

תפילת ליל שבת הסתיימה. פנו התלמידים אל הבעל שם טוב בבקשה שיראה להם דבר חידוש כלשהו. הבעל שם טוב רמז להם להביט על יהודי כפרי שהאריך בתפילתו מעט אחרי הציבור. הוא התפלל בחיות ובהתלהבות. כשסיים להתפלל, האירו עיניו ופניו זהרו באור יקרות. בלחישה הורה הבעל שם טוב לתלמידים לבוא עמו, והם הלכו חרש אחרי היהודי שיצא מבית הכנסת. כל הדרך זימר האיש לעצמו זמירות עליזות.  

כשהגיע לביתו ונכנס פנימה, נותרו הבעל שם טוב ותלמידיו מעבר לדלת שנשארה פתוחה בחלקה. הם ראו שולחן שעליו נצבו שני פמוטות קטנים. אשת הכפרי לבשה בגד בלוי וישן.

"שבת שלום לך, רעיתי", קרא האיש לבת זוגו. "שבת שלום לך, אישי היקר", השיבה האישה.

מיד פצח בשירת 'שלום עליכם' בקול גדול. "תני לי בבקשה את היין ונקיים את מצוות 'זכור את יום השבת לקדשו", אמר. 

האישה הביאה שני ככרות לחם קטנים. "הלילה נקדש על הפת, יקירי", ענתה.

"כן אשתי, נקדש על הפת ויערב לחיכנו כמו יין ישן", אמר. קידש היהודי על הלחם בדבקות רבה ופניו הפיקו אור עילאי. 

"ועכשיו", אמר, "הגישי נא את הדגים שהכנת שטעמם כטעם גן עדן. נטעם מהם ונקיים מצוות עונג-שבת". הביאה האישה מרק פולים והניחה במרכז השולחן. נטלה כף פולים מהקערה ונתנה לבעלה. לקחה כף לעצמה ואמרה: "יהי רצון שיהיה טעם הפולים בפיך כטעם דגים משובחים". אכל האיש את הפולים בחדוה וארשת פניו הייתה כאלו אכל מעדני מלכים. "ברוך ה' שאין אנו מחסרים דבר לכבוד שבת המלכה. מעין עולם הבא!", קרא.

לאחר ששר זמירות שבת בשמחה פנה לאשתו ואמר: "וכעת, אשת-חיל, הגישי נא את המרק הטוב". שוב נטלה כף ממרק הפולים ונתנה לו. לקחה כף נוספת לעצמה ואמרה: "אכול בעלי היקר את המרק, ויערב לך כבשר, יין ודגים, ואל נאמר חלילה שהחסרנו דבר ממאכלי שבת, מעדנים וכל מטעמים". אכל האיש מהמרק בחשק גדול. "מה טוב המרק הזה", קרא אחוז התפעלות, "הפלא ופלא. טעמו טוב מברבורים אבוסים אי! אי! מנוחה ושמחה אור ליהודים, יום שבתון יום מחמדים...".

לאחר שהניחה שלושה כפות בצלחתם במקום בשר וכף רביעית במקום לפתן, נתן קולו בשיר "צור משלו אכלנו, ברכו אמוני, שבענו והותרנו כדבר ה'".

כשכילו בני הזוג את סעודתם, קם היהודי ופצח במחול של שמחה. שירה עליזה עלתה מהבית: "אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו...".

התלמידים עזבו חרש את המקום כשבליבם קנאה ביהודי שיש לו כה מעט, אך יש לו כה הרבה...