חנוכה והקול החמישי


חנוכה והקול החמישי

נרות חנוכה בבית המקדש של הבית היהודי

ידוע יסודו של הרמב''ן (במדבר ח, ב): הדלקת נרות חנוכה, אינם רק זכר לנס, אלא יש בזה המשך של הדלקת המנורה בבית המקדש. לכן אנו אומרים הנרות הללו קודש הם – שיש בהם קדושת המנורה. זו אחת מהסיבות שמהדרין להדליק בשמן זית - שיהיה כמו המנורה במקדש. 

בזה נוכל להבין מדוע שונה מצוות נר חנוכה משאר המצוות שבתורה ובעיקר בחגי ישראל, שכולם תלויים באדם ואילו נר חנוכה תלוי בבית?  לדוגמא: בפורים קורים את המגילה בבית הכנסת או בבית או בכל מקום אחר, בפסח אוכלים מצה בבית או באולם או בכל מקום אחר, וכן לולב נוטלים בכל מקום, מדוע נר חנוכה חובה להדליק רק בבית, ואדם שנמצא בנסיעה לא יכול להדליק היכן שהוא נמצא רק בביתו, מה ההבדל בין לולב מצה קריאת המגילה לבין נר חנוכה, מדוע לא תיקנו חז"ל שכל אחד ידליק נר חנוכה היכן שהוא נמצא?

אומר הגרש''ז אויערבך זצ''ל לפי באורו של הרמב''ן הדברים נפלאים, הרי הדלקת נרות חנוכה, הם כמו הדלקת המנורה במקדש. כמו שאת המנורה חייבים להדליק במקדש, כך גם את החנוכיה צריך להדליק  במשכן, היכן המשכן שלנו היום? בבית היהודי – זכו שכינה ביניהם.



  1. בחנוכה תקנו חז''ל להדליק דווקא בבית מה שלא מצאנו בשאר החגים מדוע?

  2. האם בתי כנסיות לא דומים יותר לבית המקדש מאשר הבית היהודי?

  3. בסוף פרשת הנשיאים (שקורים בחנוכה) נאמר: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו: (במדבר פרק ז, פט).
    הקשה האלשיך הנה, פסוק זה יראה בלתי מקושר, עם הקודם ועם המאוחר. ועוד, כי אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בהעלותך ה) על סמיכות פרשת בהעלותך אל חנוכת המזבח. ואמרו, שהיה אהרן מהרהר ומצטער, הנה כל השבטים הביאו חנוכת המזבח, ואני לא הבאתי מצד שבט לוי. ואמר לו הקדוש ברוך הוא, שלך גדול משלהם, כי בהעלותך את הנרות וכו'. והלא לפי זה לא היה ראוי להפסיק בפסוק ובבא משה וכו' בנתים? 

  4. היכן מצאנו בדברי רבותינו שהבית היהודי הוא כדוגמת המשכן?

  5. לפי דברים אלו הסבר כמה נפלא שקבעו חכמינו ז''ל את חנוכה לימי הלל והודיה?

  6. כל החגים חלים באמצע החודש או בתחילתו, שונה מכולם חנוכה שחל בסוף החודש. מדוע?

  7. חנוכה נקבע כמו חתונה להודות ולהלל, כיצד גם חנוכה הוא בחינת הקול החמישי

  8. כיצד ניתן לומר שחנוכה חל באמצע החורף, הרי הוא חל רובו בכסלו? מצא נוסחה בה יוצא שחנוכה חל בדיוק חצי בכסלו חצי בטבת?

    כתב בתפארת שלמה מועדים חנוכה: 

    וקבעום בהלל והודאה: נקדים דברי הרמב"ן ז"ל סוף פ' בא. וז"ל וכוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו והוא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו וכוונת רוממת הקול בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיו לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה לזה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו וכו'. 

    לכאורה צריך להתבונן בדבריו (של הרמב''ן) הלא יש תרי"ג מצות וסודם ותיקונם אשר בהם נברא העולם? 

    אך הענין הוא כפי מה שאחכז"ל כי שמו של משיח קודם  למעשה בראשית ויהי אור זהו אורו של משיח. כי עתה באורך הגלות עדיין היצה"ר מרקד בינינו והבחירה חפשית להטות לבבו לטוב ולהיפך כו' אבל לעתיד הנה רוח הטומאה יעביר מן הארץ וכבר יתוקן הכל על מקומו כבתחלה ולא ישאר לצדיקים עבודה אחרת זולת להודות ולהלל לשמו הגדול אשר ינטלם וינשאם כל ימי העולם והוא באמת תכלית המכוון בבריאה מאז בתחלה.
    וז"ש שמו של משיח קדם למע"ב כי כל גלגולי מצות ומעש"ט ותרי"ג מצות בעולם הזה הוא להשיב ולכוון המקדש על מכונו כאשר זה יהי' בזמן המשיח ב"ב. וז"ש ויהי אור זהו אורו של משיח. ואמרו חכז"ל גנזו לצדיקים לע"ל ר"ל לצדיקי הדור להאיר באור הקדום בכל ימיהם והוא האור בשבת וחנוכה וזה שאמרו קבעום בהלל והודאה שהמשיכו בנר חנוכה האור הגנוז מזי"ב מה שיהי' כן לעתיד רק להודות ולהלל כנ"ל:  

  9. מדוע חנוכה וחתונה נקבעו שניהם להודות ולהלל, מה הקשר בין שניהם?

  10. מצא באותיות חנוכה, רמז שבחתונה צריך להודות ולהלל?

  11. אם תעיין בספרי הקדמונים כמעט ולא תראה שעשו עסק מגודל קדושת  ימי החנוכה... ובודאי לא בעוצמה שאנחנו עושים... בגמ' יש על זה רק  שתים שלוש דפים בודדים במסכת שבת... ואפילו בזוהר הקדוש!!! שהוא  הוא שורש תורת הנסתר... הרי חנוכה כמעט ולא נזכר שם בכלל... ורק  במאות שנה האחרונים התחילו לעשות מזה עסק... ורק במאות שנה  האחרונות זה פתאום נהיה עבודה נשגבה... ומעמד הדלקה וכו' וכו'... אז  באמת מה הפשט בזה? אם חנוכה זה באמת עניין כ"כ נשגב וגדול...  אז למה אין לנו על זה מקורות קדמונים? למה אפילו בזוהר הקדוש אין  כמעט שום איזכור לגודל העניין?

  12. כיצד נבין לפי זה מדוע הקול החמישי בחתונה, ניתן לדור שלנו? מדוע עד עכשיו לא דיברו מהקול החמישי? 

  13. מה ניתן ללמוד מחנוכה לקול החמישי?

  14. נרות חנוכה משרים שכינה בישראל, וכן שלום בית משרה שכינה בישראל. מי יותר משרה שכינה? (רמב''ם)

  15. שאלה: מנין לקח הרמב"ם חידוש גדול כזה?


תשובות


  1. נרות חנוכה הם המשך של המנורה שהיה במקדש, לכן צריך להדליק אותם במקום שהוא דומה למקדש, והמקום הדומה למקדש ביותר בימינו זה הבית היהודי.

  2. אע''ג שיש לנו בית כנסיות ובתי מדרשות, אפ''ה בבית היהודי אמרו חז''ל במסכת קידושין (ל/ב) שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו. יש כאן השראת שכינה בגדר של שותפות ממש (למרות שדיני מורא מקדש לא נאמרו בבית היהודי). לכן זהו המקום הדומה למקדש יותר מהכול ובו מדליקים היום את המנורה. וכמו שרואים שבמקדש שרתה השכינה בין שני הכרובים ולא בארון של לוחות הברית. ועיין בתשובה הבאה.

  3. נראה לרמוז בזה שבא הכתוב לרמוז היכן תמשיך החנוכה במשך הדורות? מבין שני הכרובים, בבית היהודי שהוא קדוש בקדושת הכרובים. כדברי השל"ה (שער האותיות אות ק') ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו. דעו בניי כי אין קדושה בכל הקדושות כקדושת הזיווג, אם הוא בקדושה, ומקדש עצמו בתשמיש, כאשר הזהירו רבותינו ז"ל, כי אז הוא כדמות וצלם העליון, ומעורר הזיווג העליון סוד תפארת ומלכות (הקב"ה וכנס"י).

  4. מה מתוקים דברי הרמב''ן בהקדמה לספר שמות: "השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבא להם ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם אף על פי שכבר נכתב זה בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות כי מאז הוחל. והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד". למדנו מדבריו שהמשכן היה השראת השכינה כמו מה שהיה אצל האבות באהליהם - בבית שלהם עם האשה.

  5. היות ובימים אלו יש הארה מבית המקדש, לכן קבעו את הימים הללו להודות - שזו היא עבודת בית המקדש העיקרית.      
    כעין זה כתב השפת אמת (חנוכה - תרמ"א): יו"ט בהלל והודאה. כי בגלות אינו יכול לפתוח פה כראוי בהלל והודאה לפניו ית'. כי כמו שבני ישראל מיוחדים להללו כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. כן ארץ ישראל וביהמ"ק מיוחד להלל ה' כמ"ש בית קדשינו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו. לכן שירת הלוים בביהמ"ק ובשעת הקרבן. אכן בימים אלו נמצא קצת הארה מביהמ"ק כמ"ש נר חנוכה רמז למנורה. ואיתא נרות הללו קודש הם. לכן מאירים אלה הימים שיוכל כל איש ישראל להלל ולהודות להשי"ת.

  6. גם חנוכה חל באמצע, לא באמצע החודש אלא באמצע חודשי החורף.
    נסביר את הדברים: מדאוריתא כל החגים חלים רק באביב ובקיץ, אין חגים בחורף, משום שקיץ שהכול זורח ופרח מסמל את גאולת ישראל, לכן ראוי אז לחגוג את גאולתן של ישראל. לעומת זאת החורף אז הלילה ארוך בעצים הכול נושר וחשוך מסמל את הגלות. כדי לגרש את החושך את הגלות, נתן לנו הקב''ה מתנה את הקול החמישי - בכח ההודיה יכולים אנו לסלק את החושך ולהאיר את החיים בששון ושמחה אהבה ואחווה. הכיצד? 

  7. כמה חודשי חורף יש לנו? הנה משנכנס אדר מרבים בשמחה, שכבר מתחיל אור גאולתן של ישראל. נמצא שיש לנו ארבעה חודשים בחורף, חשון כסלו טבת שבט – שהם כנגד ארבע גלויות. כדי להאיר את ארבעת חודשי החורף, שהם בבחינת ארבעה גלויות, נתן לנו הקב''ה את מתנת הקול החמישי- את החנוכה חג ההודיה, שהוא חל בדיוק באמצע חודשי החורף, כדי לגרש את החשיכה ולהאיר את כל החורף באור ההודיה לה'. 

  8. אם תחלק את מספר הנרות (36) שמדליקים בחנוכה, יצא לך חצי לכסלו חצי לטבת.
    הכיצד? כה-כט הרי 15 נרות. א-ב שהם יום שביעי ושמיני הרי 15 נרות. נשאר ל' שבו מדליקים 6 נרות שהוא שייך גם לכסלו וגם לטבת חלק אותו חצי לכסלו חצי לטבת - הרי לך ח''י נרות לכל חלק בחורף, בבחינת חי חי הוא יודך. 

  9. חנוכה זהו זמן שבו מתעורר אורו של משיח, ובו מתחנכים לאור הגאולה, כמו שרואים שיש בו שמונה ימים בבחינת אורו של משיח. לכן בזמן זה נקבע לנו להודות ולהלל, כמו שיהיה בזמן המשיח. גם חתונה זה זמן שבו מתנוצץ אורו של משיח (עיין בברכת שהשמחה במעונו) לכן גם חתונה נקבע להודות ולהלל.

עוד אפשר לומר: חנוכה הוא זמן של השראת השכינה – כעין בית המקדש, כנגד מה שהיונים רצו לבטל את השראת השכינה מעם ישראל במקדש (כאשר פרצו את החומה, וטימאו את השמנים וביטלו את הדלקת המנורה – עיין באריכות בירח למועדים מאמר ז') נתן לנו הקב''ה מתנה של השראת השכינה כבמקדש בכל שנה בביתנו.
גם חתונה הוא זמן של השראת השכינה, ושכנתי בתוכם – על זווג איש ואשה קאי – בבחינת זכו שכינה בינהם, במקום שיש השראת השכינה זהו הזמן והמקום בו נפתח הלב להודות ולהלל - בבחינת פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה.  

  1. סופי ותחילת תיבות חתן וכלה –חנוכה. מה נשאר באמצע ת''ל תודה להשם.  

  2. כתב הבני יששכר (מאמרי חודש כסלו - טבת מאמר ב - אור תורה): הנה העדתי לך שלשה עדים נאמנים אשר הארת אור חנוכה הוא מבחינת אור הגנוז, הלא המה הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל אשר דבריו מקובלים מאליהו ז"ל, וכן מדברי הרב הגאון מהר"ל מפראג (יובאו דבריו אי"ה לקמן [מאמר ד' אות פ"ו]) ידוע דבריו נאמרו ברוח הקודש והיה משתמש בספר יצירה, והרב הקדוש אשר היה סמוך לדורותינו מפורסם ברוח קדשו הרב מהר"פ זצוק"ל מקארעץ, על כן היא מצוה שנרמזת בתורה (שנגנז בה האור) בגניזה, וכן בזוה"ק לא תמצא מדברים מעניני נר חנוכה (רק פעם אחד [ח"א רל"ח ע"ב] מוזכר שם נר חנוכה דרך העברה בעלמא וכן בתיקו"ז [כ"ט ע"א] אי"ה אביא דבריהם להלן [אות כ"ד]), והוא מטעם הנ"ל שהוא מן בחינת אור הגנוז, וקראו לימים האלה חנוכה שהוא חינוך לגאולה העתידה שיתגלה האור הגנוז. והנה לבעבור זה הדורות שהן סמוכין לגאולה התחילו חכמי הדור לדבר מעניני המצוה הזאת מה שלא שיערו הראשונים, והוא סוד כמוס.

  3. כשם שענין החנוכה להודות ולהלל, התגלה במאה שנים האחרונות, לפני כן זה היה בבחינת אור הגנוז. כך גם הקול החמישי - להודות ולהלל בחתונה היה עד היום בבחינת האור הגנוז שעכשיו בחסדי ה' מתחיל להתגלות בעולם. למדנו מכאן דבר נפלא הקול החמישי הוא אור הגנוז של תקופתנו. 

  4. יש אנשים שאומרים שהם אומרים מזמור לתודה בחתונה בפני עצמם. נראה לומר כשם שבחנוכה צריך לפרסם את הנס להודות ולהלל ברבים, כך גם הקול החמישי בחתונה הוא להודות ולהלל ברבים. כמו שהארכנו לקמן "להודות ולספר בחתונה".

  5. כתב הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ד הלכה יד): "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו קודם משום שלום ביתו. שהרי שם השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".    
    שלום בעולם כולל כמה פירושים א. שלום בין איש לרעהו. ב. שלום בין הקב"ה לכנסת ישראל.  כמו שאמרו חז"ל למה נקרא שמן של קרבנות שלמים בשם זה? שמטילים שלום בעולם שפירושו א. שלום בין מביא הקרבן לאביו שבשמים. ב. שלום בין הכהן הישראל שהביאם והמזבח שכולם מקבלים חלק מהקרבן. 

שאלה: לאחר שלמדנו "שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" פירושו גם בין ישראל לאביהם שבשמים. יש לשאול: מדוע נר שבת קודם לנר חנוכה, הרי גם נר חנוכה שהיא מצווה חביבה עד מאוד מוסיפה שלום, בין ישראל לקב''ה, והרי שלום בין ישראל לקב''ה חשוב יותר משלום בין איש לאשתו (עיין גמרא שבת קטז/א)? 

תשובה: ללמדנו תוספת אחדות בין איש לאשתו מוסיפה שלום בעולם (שכינה בעולם) יותר מהכול. תוספת האחדות שיהיה מחמת אור נר השבת יקרב את ישראל לאבינו שבשמים יותר מנר חנוכה.

  1. כותב הרמב"ם: הקב"ה בעצמו גילה לנו סוד זה, כאשר אמר למחוק את שמו להרבות שלום. (למרות שיש בזה קצת חילול שם שמים שהוא העוון החמור ביותר, וכל הבריאה מטרתה כבוד שמים). מדוע צריך למחוק את שם ה'? האם א"א בדרך אחרת? (כגון: לראות אם האותיות בחושן יאירו כמו אצל עכן וכד') אלא, רצה הקב"ה ללמדנו יש דבר החשוב בעיני וגורם לו נחת והשראת שכינה יותר מאשר עשית כבוד לשמי. מיהו? תוספת שלום בבית גורמת חיבור בין כנס"י להקב"ה יותר מהכול.


סיפור – יותר בין אדם למקום  בבין אדם לחבירו

היה זה כשמרן הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל הגיע להסתופף בחודש אלול בצל הישיבה הנודעת בסלבודקה, נהוג היה שאך בוגרי הישיבה נכנסים לשיחותיו של מרן הסבא מסלבודקה לשמוע את שיחותיו חוצבי הלהבות, אך רבי מאיר בעקשנותו לא ויתר, ופילס את דרכו בדרך לא דרך ליכנס בקודש פנימה, בימי החגים כשפגש בו הסבא אמר לו: יודע אני שנכנס אתה לשיחות, האם הבנת דבר מה מאותן שיחות? השיב לו רבי מאיר בפשטותו: הרבה לא הבנתי ... אבל דבר אחד ברור הבנתי מכלל השיחות :הרבה יותר בין אדם למקום יש בבין אדם לחבירו, מאשר בין אדם למקום בבין אדם למקום, אורו פניו של מרן הסבא שהפטיר ואמר: אכן הבנת כראוי.

כמה עומק טמון במשפט כה חשוב ותמציתי, הקב"ה שש ושמח בקיום המצוות שבין אדם למקום, אך שמח הוא יותר בקיום המצוות שבין אדם לחבירו, שבהם מלבד קיום המצוה כלפי הבורא בקיום מצוותו, אף מיטיב עם ברואיו ומקיים רצון ד' להיטיב להם, וכך כתב הרא"ש על המשנה הראשונה במסכת פאה (מופיע על הדף במשניות אחרי מסכת ברכות) וז"ל: "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב, אלא טוב לשמים וטוב לבריות זה צדיק טוב, ועל זה נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו (כל עם ישראל), כי הקב''ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצוות שבין אדם לקונו.