הרב מנחם בורשטין הוא ראש מכון פועה וחוקר המקדש. במהלך השנים חקר ולמד נושאים רבים הקשורים למקדש ועסק בריאליה של המקורות. כתב ספר על התכלת, עסק בנושא הקטורת, אבני החושן, היעלמותם של כלי המקדש ועוד. הרב משתתף בפעילויות שונות לקידום תודעת המקדש ומשמש כיו"ר קבוע של כנס המקדש של מכון המקדש.
ישנם תחומים בחינוך לנושא בית המקדש שיותר קל כיום, בעידן הפוסטמודרני, לחנך אליהם. בתחילת התקופה המודרנית היה רצון עז להחליף ולשנות כל דבר שהיה מקובל בעבר — במיוחד התעורר רצון לשינוי בתחומים שהיו מאוד מרכזיים, כמו כל נושא הפולחן והמקדשים.
לעומת זאת, בעידן הפוסטמודרני ישנה לגיטימיות לכל דבר, ולכן ישנה יותר פתיחות לשמוע — גם על נושא בית המקדש. שינוי תרבותי זה מהווה הזדמנות חינוכית שאסור להחמיצה.
מבחינה דתית יש לגורם הזמן הרבה משמעות. ככל שמתקדם הזמן אנו מתקרבים לזמן הגאולה, וישנה אפשרות שמהלכים המתרחשים בארץ מכוונים מהשמיים לקירוב הגאולה. ייתכן שהשינויים שמתרחשים כיום הם מהלך שבו הקב"ה פותח את הלבבות לשמוע.
מעניין מאוד שסימנים רבים שחז"ל אמרו על דור הגאולה דומים מאוד לסימני העידן הפוסטמודרני. דבר זה מחזק את ההבנה שאנו חיים בדור מיוחד ובעל משמעות עצומה.
ראיה מוחשית לשינוי הציבורי היא כנס המקדש שהתקיים בי"ט באלול תשע"א בירושלים. בכנס השתתפו מאות אנשים משכילים — בניגוד בולט לכמות המצומצמת שהייתה מגיעה לכנסים כאלה בעבר. ישנה התקדמות גדולה בנושא המקדש בקרב הציבור, ובעזרת ה' היא תימשך.
כשהרב בורשטין החל לעבוד על נושא המקדש, ראה שאנשים רחוקים מאוד מנושא זה. בעקבות כך פנה לרבותיו — הרב צבי יהודה קוק, הרב שך והרב יחזקאל לוינשטיין — ושאל את שלושתם: כיצד ניתן לחנך כדי לשנות את המצב, שמצד אחד אנשים אומרים בכל יום "ותחזינה עינינו בשובך לציון", ומצד שני הם רחוקים מאוד מנושא המקדש?
"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"
מתפילת שמונה עשרה — מילים שכל יהודי אומר בכל יום
שלושת הרבנים ענו אותו דבר: צריך לעסוק קודם בתחומים הקשורים למקדש שנראים מרשימים ויפים כלפי חוץ — לדוגמה: הקטורת, אבני החושן וכדומה. דרך יופיים של אלה יתחבר האדם לנושא המקדש ויאהב אותו.
אנו רואים שגם דרך הפעולה של מכון המקדש — שממחיש הרבה ממה שהיה במקדש — דומה להצעה זו, ואכן הם מצליחים לחבר אלפי אנשים למקדש.
בפן המעשי, יש לבנות מערכת חינוכית שתעבוד ברבדים שונים ותעלה כל אחד לדרגה גבוהה יותר מהיכן שהוא נמצא היום. לצורך זה נחלק את הציבור לשלושה מעגלים:
המכירים ומחוברים לנושא המקדש. אנשי רוח, תלמידי חכמים ופעילים.
תלמידים דתיים ומתפללים שמכירים מעט ואינם רואים במקדש מציאות ממשית.
תלמידים בחינוך הכללי והציבור הרחב, שמכירים מעט מאוד מנושא המקדש.
לכל מעגל יש לייעד דרכי פעולה ופעילויות שונות כדי לקדם ולהעלות אותו לדרגה גבוהה יותר מהמקום בו הוא נמצא כיום.
יש ללמד אותם את הדברים היפים של המקדש — כגון הקטורת ובגדי הכהונה. בנוסף, ללמד מקורות שהם מכירים ודרכם לחבר אותם למקדש, ולהביא להבנה שזוהי מציאות ממשית שתתגשם. ניתן למשל ללמד את תפילת שמונה עשרה ופסוקים בתורה המדברים על המקדש.
יש לארגן כנסים רבים בתחומים מגוונים שקשורים למקדש — לדוגמה: ארכיאולוגיה ומקדש, היסטוריה ומקדש. ככל שמגבירים בציבור הכללי את הדיבור על היהדות, יש לחבר לשיח זה את המקדש, ובכך לחבר את הציבור הרחב.
ישנן דרכי פעולה נוספות שבאמצעותן ניתן לחבר את המעגלים השני והשלישי למקדש:
המטרה המרכזית שלנו היא הר הבית — לא הכותל בלבד
עיקרון מרכזי לשינוי התודעה הציבורית
הרב בורשטין מציג גישה מעשית ומדורגת לחינוך לנושא בית המקדש. הנקודות המרכזיות: