כיצד שבעת נרות המנורה מלמדים אותנו את יסודות הברית הנצחית בין איש לאשתו
פרשת בהעלותך היא פרשה של שלמות. היא פותחת בשלום בית – זה סוד המנורה – ומסיימת בשלום בית, המלמד כמה חיוני לאדם להיות עם אשה, שהיא מעין הדבקות בשכינה. ובאמצע? המידה ההורסת יותר מכול את הבית היהודי: חסרון הכרת הטוב – תלונות ולשון הרע של מרים.
הפרשה גם מדברת על אנשים שמחפשים מצוות – "למה נגרע" – שואלים: כיצד אני זוכה לתת לה', ולא מה ה' חייב לי? ועל ההבנה שכל מקום שאדם חונה בו הוא המקום הטוב ביותר בשבילו.
בספרו משיבת נפש במדבר, מעלה המחבר שאלות עמוקות על הפסוק "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", ופירש רש"י: "שלא יאמרו לאורה הוא צריך."
אם כן, היה לנו לפנות את הנרות נגד מזרח – ולא "אל מול פני המנורה". מדוע הם פונים פנימה?
נר האמצעי – הנר השביעי – היה פונה דווקא לצד מערב, נגד השכינה. מה פשר כיוון מיוחד זה?
הפסוק אומר "יאירו שבעת הנרות", אך בפועל היו רק ששה נרות מאירים אל מול המנורה – הנר האמצעי פנה לצד אחר!
הפסוק אומר "ויעש כן אהרן", ופירש רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה." אך מה כה משמעותי בכך שאהרן קיים את ההוראה מבלי לשנות?
ועוד יש להתבונן: נאמר "זאת מעשה המנורה" – ומה עניין מעשה המנורה בהקשר זה? ואם יש כאן צורך, מדוע לא ביאר הכתוב את כל עשייתה?
כאן מתגלה לנו אור פנימי מרהיב. שבעת נרות המנורה הם רמז עמוק לזוגיות האנושית:
ששת הנרות רמוזים כנגד שישה ראשי איברים של האיש: שתי ידיים, שתי רגלים, ראש וגוף. אלו ששה צורות שלמות שלא חיסרו דבר מכל פעולתם.
הנר האמצעי – השביעי – רומז לאשה, שהיא "תשלום צורת השביעי". האיש אינו שלם ללא אשתו, ולכן נאמר עליו "לא טוב היות האדם לבדו."
"לא טוב היות האדם לבדו" – פירוש: אין ראוי לומר עליו 'כי טוב' מאחר שהוא לבדו, בלא אשה. ועל זה העיד שלמה המלך: מצא אשה מצא טוב.
— בראשית ב', יח | משלי יח', כב
הנרות פונים "אל מול פני המנורה" – כלומר, ששת הנרות מאירים אל עבר הנר האמצעי. זהו רמז עמוק: האיש ייתן את עינו ואת השגחתו על אשתו ממנה יתחיל וממנה יסיים. כל תשומת לבו, כל דאגתו, כל חיבתו – מכוונים אליה.
הנר השביעי – הרומז לאשה – פונה לצד מערב, כלפי הכותל ולא כלפי הכניסה. זהו לימוד מוסר יסודי: האשה תהיה צנועה ובייתנית. לא תוציא את אורה ויופיה לרשות הרבים, לא תהא יצאנית.
כך כותב הרמב"ם: לא תצא האשה מפתח ביתה כי אם לצורך – לבית אביה, לבית האבל, ולבית המשתה. צניעותה היא כוחה ועטרתה.
הפסוק אומר: "זאת מעשה המנורה – מקשה זהב." המנורה לא נעשתה מחוליות נפרדות, אלא מגוף אחד שנחלק בצורותיו על ידי המקשה. כך הם איש ואשה:
איש ואשה הם גוף אחד אמיתי,
שנחלקו על ידי הבריאה –
ובצירופם חוזרים לשלמות.
ויש לכך רמז בפסוק: "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך" – האיש והאשה נבראו כגוף אחד ונחלקו. ולכן כאשר הם מתחברים, נשלמת צורת השביעי.
רז"ל ראו בשבע ברכות החתונה רמז למנורה. שש ברכות כנגד הזכר, והברכה השביעית – "משמח חתן עם הכלה" – כנגד הנקיבה. שכן מחתן וכלה בצירופם נשלמת צורת השביעי.
מאחר שבצורת השביעי הוא והיא בחיבור, אמר הכתוב: "יאירו שבעת הנרות" – כי בששת הנרות יש חלקם מן הנר השביעי. ואין זה מקרה אלא סוד עמוק שחכמים גילו לנו.
— משיבת נפש במדבר, פרשת בהעלותך
וזהו שנאמר על אהרן: "ויעש כן אהרן" – שלא שינה. השבח הוא שאהרן הבין את המכוון הפנימי שביאר הכתוב, ופעל לפיו: כיבד את אשתו ונתן השגחתו עליה. כל געגועיו היו עמה, כי הוא והיא גוף אחד.