גוי אינו מטמא באוהל אלא במגע ומשא
אתם קרויין אדם - ואין הגוים קרויין אדם | דף מקורות ועיון
עיבוד ועריכה: הרב יהודה טאוב
📌 הערה: דף זה בנוי מפסוקים, רש"י, גמרא, מהר"ל, זוהר ותניא - רמת עיון בית מדרש.
שאלת היסוד: מדוע יהודי שמת מטמא את כל האוהל שבו הוא שוכב, ואילו גוי שמת - למרות שגם הוא מטמא במגע ובמשא - אינו מטמא את האוהל כולו? השיעור שלפנינו עוקב אחר מקור הדין, מברר את משמעות המילה "אדם", ומגיע לביאור עמוק ביסוד ההבדל שבין ישראל לעמים.
✦ ✦ ✦
חלק א׳: מקור הדין - פרשת מסעי
פסוק
וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
במדבר פרק ל"ה, פסוק ל"ד
📖 פירוש מילים
- תְטַמֵּא
- תגרום לטומאה, תחלל את קדושת הארץ
- שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ
- ה' משרה את שכינתו בארץ ישראל
הפסוק מעורר קושי: הוא פותח בכך שה' שוכן בתוך הארץ, ומסיים בכך שה' שוכן בתוך בני ישראל - אז היכן באמת שורה השכינה?
ביאור הבית חדש (או"ח סימן רח)
הב"ח מתרץ שהפסוק אומר שני דברים נפרדים:
- א. כאשר עוברים עבירות - מטמאים את הארץ, שהשכינה שורה בה, וממילא נטמאים גם פירותיה היונקים מקדושתה.
- ב. גורמים בכך גם לסילוק השכינה מתוך בני ישראל עצמם, שהרי "היכל ה'" הם בני ישראל - וכשאוכלים מפירות הטמאים, הטומאה נכנסת לתוכם והקדושה יוצאת כנגדה.
ביאור המלבי"ם (במדבר ל"ה, ל"ד)
המלבי"ם מונה שלושה טעמים באיסור טומאת הארץ: (א) מצד עצם הטומאה, (ב) מצד ישיבתכם בה - שעל ידי שפיכות דמים תגלו ממנה ויחרב המקדש, (ג) מצד ששוכן בתוכה - ועל ידי שפיכות דמים השכינה מסתלקת מן הארץ. ומביא ראיה מן החומרה שנהגו כהנים בטומאת סכין יותר משפיכות דמים, וממנה חרב הבית. אך מוסיף חידוש: אף שהשכינה עשויה להסתלק מן הארץ, מבני ישראל עצמם אין השכינה מסתלקת לעולם - גם בגלות היא מלווה אותם.
💡 סיכום חלק א׳
אף שיש רגעים שבהם השכינה מסתלקת מקדושת הארץ, ה' שוכן בתוך בני ישראל עצמם באופן קבוע ובלתי-תלוי - זהו יסוד שילווה אותנו להבנת ההבדל בין יהודי לגוי.
✦ ✦ ✦
חלק ב׳: פרשת מטות - "אתם קרויין אדם"
פסוק
וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם
במדבר פרק ל"א, פסוק י"ט
📖 פירוש מילים
- חֲנוּ
- תמחנו, תשהו
- הֹרֵג נֶפֶשׁ
- מי שהרג אדם
- נֹגֵעַ בֶּחָלָל
- מי שנגע במת
- תִּתְחַטְּאוּ
- תיטהרו באפר פרה אדומה ומי נדה
- וּשְׁבִיכֶם
- והשבויים שלכם
רש״י
תתחטאו - במי נדה, כדין שאר טמאי מתים. שאף לדברי האומרים קברי גוים אינן מטמאין באהל, שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" - אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם, מודה הוא שהגוים מטמאין במגע ובמשא, שלא נאמר "אדם" אלא אצל טומאת אהלים, שנאמר "אדם כי ימות באהל".
רש״י שם
📖 פירוש מילים
- מי נדה
- מי אפר פרה אדומה
- טמאי מתים
- מי שנטמא במגע במת
- מודה
- מסכים, אינו חולק
- טומאת אהלים
- הדין שמת מטמא את כל מה שבתוך האוהל
מרש"י למדים כלל חשוב: גוי שמת - מטמא במגע ובמשא, אך לא מטמא באוהל. יהודי שמת - מטמא גם באוהל.
✦ ✦ ✦
חלק ג׳: מקור הדין בגמרא
גמרא - יבמות ס"א ע"א
קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנא': "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" - אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. מיתיבי: "ונפש אדם ששה עשר אלף"! משום בהמה. "אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם"! משום בהמה. "כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו"! דלמא איקטיל חד מישראל. ורבנן? לא נפקד ממנו איש. ור' שמעון בן יוחי? לא נפקד ממנו איש לעבירה. רבינא אמר: נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל, דכתיב "אדם כי ימות באהל" - ממגע ומשא מי מעטינהו קרא?
מסכת יבמות דף ס"א עמוד א
📖 פירוש מילים (ארמית)
- מיתיבי
- מקשים (מביאים קושיה ממקור אחר)
- משום בהמה
- הפסוק קורא להם "אדם" רק כי כתובה שם גם בהמה, ולא באמת מכנה אותם כך
- דלמא איקטיל
- שמא נהרג
- חד מישראל
- אחד מישראל (יהודי אחד)
- לא נפקד ממנו איש
- לא חסר אף אחד (הכתוב מעיד שלא נהרג יהודי)
- נהי ד...
- אמנם, נניח ש...
- מעטינהו קרא
- מיעט אותם הכתוב, הוציא אותם מן הדין
- מאטמויי באהל
- מלהיטמא (להיכלל בדין טומאת) האוהל
❓ שאלות לעיון
- גוי לא מטמא באוהל - מדוע במגע ומשא הוא כן מטמא?
- למה יהודי מטמא יותר מאשר גוי?
- למה הלימוד שיהודי מטמא באוהל קשור לכך שיהודי קרוי "אדם" ולא גוי?
- מדוע באמת גוי אינו נקרא "אדם"?
- מהו השורש הפנימי לדין טומאת אוהל?
✦ ✦ ✦
חלק ד׳: ביאור המהר"ל - מדוע גוי אינו קרוי אדם
גור אריה (מהר"ל)
ואין הגוים קרויין אדם. דע, כי ההבדל שיש בין בעלי חיים ובין האדם, כי הבעלי חיים הם חומרים, והאדם - שיש בו נפש נבדלת - אינו חומרי כמו הבעלי חיים... כי האומות, אף על גב שהם אדם, מכל מקום נפשם אינה נבדלת, רק מוטבע בחומר... לפי שנפשם מוטבעת בחומר, משתתף לבעלי חיים החומריים.
גור אריה על אתר
📖 פירוש מילים
- חומרים
- מציאותם קשורה לגמרי לגוף החומרי
- נפש נבדלת
- נשמה שיש לה קיום עצמאי, לא תלוי בחומר
- מוטבע בחומר
- שקועה/צמודה לגמרי לגוף
- קשה עורף
- עקשן, לא משתנה בקלות (כאן: תכונה חיובית - יציבות)
המהר"ל מוסיף ומבאר שדווקא יציבותם של ישראל ("עם קשה עורף") מוכיחה על כך שנפשם אינה חומרית - כי החומר משתנה בקלות, ואילו הדבר הבלתי-חומרי יציב. לעומת זאת, האומות "קרובי תשובה" בקלות - משום שנפשם חומרית ומשתנה.
🔑 המסקנה: הסיבה שגוי אינו נקרא "אדם" - נשמתו מוטבעת בחומר.
אך עדיין יש לברר: מה הקשר בין נקודה מהותית זו לבין דין טומאת אוהל דווקא?
✦ ✦ ✦
חלק ה׳: שלושה כללים ליישוב הקושי
כלל א׳ - טומאה מגיעה במקום שמסתלקת ממנו הקדושה
כל מקום שהיתה בו קדושה, וזו מסתלקת ממנו - מגיעה לשם טומאה. כתב בבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת ויחי) שהיָּשֵן יש בו הסתלקות נשמה קצת, ולכן שורה עליו קצת טומאה. כך גם במת: מכיוון שהיתה כאן קדושת נשמת היהודי, כאשר היא מסתלקת - מגיעה במקומה טומאה, וככל שהיתה הקדושה גדולה יותר, כך הטומאה שממלאת את מקומה גדולה יותר.
כלל ב׳ - מי נקרא "אדם"?
מדרש רבה, בראשית פי"ז
א"ר אחא: בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם, נמלך במלאכי השרת... העביר [את הבהמות] לפני אדם, אמר לו: זה מה שמו? אמר: זה שור, זה חמור... ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להיקרא אדם, שנבראתי מן האדמה.
📖 מילים
- נמלך
- התייעץ
- נאה
- מתאים, ראוי
הרד"ק מוסיף: אם השם "אדם" בא מ"אדמה", מדוע לא נקראו כך גם שאר בעלי החיים, שגם הם מן האדמה? אלא שרוחו של האדם מן השמים, ולכן דווקא הוא נקרא "אדם" - כדי להבדילו הן משאר בעלי החיים החומריים, הן מן המלאכים העליונים שאין להם חלק כלל מן האדמה.
גמרא - יבמות ס"ג ע"א
אמר ר' אלעזר: כל אדם שאין לו אישה אינו אדם, שנאמר: "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם".
מכאן שם "אדם" נקרא רק כאשר יש זכר ונקבה יחד - זו הסיבה שבברכת שבע ברכות מברכים "יוצר האדם", כי כעת נהיה "אדם" של ממש.
וביאור הדבר: רק כאשר האדם נושא אישה יש לו את האפשרות להיות מחובר לגשמיות ועם זאת להישאר "אחד מן העליונים" - כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. מי שאינו נשוי - כולו רוחני, ואין לו את החיבור לארץ שדרכו מתגלה שם "אדם".
כלל ג׳ - כשיהודי אוהב את רעייתו, אוהלו נעשה קדוש כמשכן
מגלה עמוקות (פרשת תרומה): חז"ל מנו במשכן י"ג דברים (כמניין "אחד"), ולמעשה הם ט"ו - כנגד שם י"ה, הרומז לזיווג איש ואישה. לכן נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ולא "בתוכו" - כי עיקר השראת השכינה היא דווקא במקום הקדושה שבין איש לאשתו.
מסכת שבת נ"ה ע"ב: יעקב אבינו היה מעמיד "מיטה לשכינה" באוהל אחת מנשותיו בכל לילה, ובאותו אוהל שראה בו את השכינה - שם לן.
כשיהודי הוא "אדם" - זכר ונקבה באהבה - כל אוהלו נעשה קדוש, כאוהל מועד.
✦ ✦ ✦
💎 יישוב הקושיות
גוי מטמא במגע ובמשא, מפני שיש בו ניצוץ אלוקי מסוים המחיה אותו, ולכן כשהוא מת - הוא עצמו מטמא. אך לטמא את כל האוהל - זה לא שייך אצלו, שכן מעולם לא קידש את המקום שבו הוא נמצא. לעומתו, יהודי שהוא "אדם" (זכר ונקבה יחד, באהבה) - מקדש את כל האוהל שבו הוא שוכן, ולכן כשהוא נפטר - הוא מטמא את כל האוהל, כמידת הקדושה שנסתלקה ממנו.
✦ ✦ ✦
חלק ו׳: הרחבה - צלם אלוקים ועולמות עליונים
זוהר חלק ג׳, דף ה׳ ע"ב
תָּא חֲזִי, אָדָם כִּי יַקְרִיב, לַאֲפוּקֵי מַאן דְּלָא אִתְנְסִיב, דְּהָא קָרְבָּנֵיהּ לָאו קָרְבָּן, וּבִרְכָּאן לָא מִשְׁתַּכְּחָן לְגַבֵּיהּ, לָא לְעֵילָּא וְלָא לְתַתָּא... דְּלָאו אִיהוּ אָדָם, וְלָא בִּכְלָלָא דְּאָדָם הוּא, וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלוֹהִי, בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים, וְאִקְרֵי בַּעַל מוּם.
זוהר, ויקרא
📖 תרגום מארמית
- תָּא חֲזִי
- בוא וראה
- לַאֲפוּקֵי מַאן דְּלָא אִתְנְסִיב
- להוציא (מהדין) את מי שלא נשא אישה
- קָרְבָּנֵיהּ לָאו קָרְבָּן
- קרבנו אינו נחשב קרבן
- לָא מִשְׁתַּכְּחָן לְגַבֵּיהּ
- אינן מצויות אצלו
- וְלָא בִּכְלָלָא דְּאָדָם הוּא
- ואינו בכלל שם "אדם"
- שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלוֹהִי
- השכינה אינה שורה עליו
- בְּגִין דְּאִיהוּ פָּגִים
- מפני שהוא פגום
מכאן תשובה נוספת למשמעות השם "אדם": הוא מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה י"ד) - אדם דומה לעליונים המחברים קב"ה וכנסת ישראל, וזה שייך רק כשיש לו אישה.
ההבדל בין ישראל לעמים בכוח השפעתם
יש הבדל מהותי בין יהודי לגוי: גוי אמנם נברא בצלם, אך לא בצלם אלוקים. גוי - במעשיו הטובים והרעים - אינו משפיע כלל בעולמות העליונים. יהודי, לעומת זאת, נברא בצלם אלוקים, ויש בכוח מעשיו להשפיע ולהוסיף כוח בכל העולמות העליונים.
הרמח"ל (דרך עץ חיים): "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" - הקב"ה מקבל, כביכול, כוח ממעשה בני האדם לפעול טובה עם הבריות. וכן אמר משה רבינו: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" - מעשי ישראל מוסיפים כוח בגבורתו של מעלה.
🌟 המסר המרכזי
ההבדל בין יהודי לגוי אינו הבדל של מעלה חיצונית בלבד, אלא הבדל מהותי בטיב הנשמה: נשמת ישראל נבדלת מן החומר ומחוברת לעולמות העליונים, ולכן חייו וקדושתו מקדשים את סביבתו - ופטירתו, להבדיל, יוצרת חלל של טומאה במידה כזו. מתוך כך אנו לומדים גם על גודל האחריות וגודל הכוח שיש בכל מעשה של יהודי - "מעשי ישראל מוסיפים כח בגבורתו של מעלה".