על גודל הזכות לגור בארץ הקודש, ועל השמחה שחייבים לחוש בה כל יום
נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם — לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל
במדבר י', כט–לבמשה רבינו פונה לחותנו יתרו ומזמינו להצטרף אל מחנה ישראל בדרכם לארץ המובטחת. ההסבר שנותן משה פשוט ועמוק כאחד: "כי ה' דיבר טוב על ישראל". מה פשר אותו "טוב"? מהי אותה נחלה טובה שה' הבטיח?
התשובה ברורה: ארץ ישראל. הבטחת הארץ היא הטוב שה' דיבר — והיא חוזרת בפסוקים אלו ובסמוכיהם לא פחות מחמש פעמים!
בשנת תשע"ז התעורר ליבי מאוד להרגיש עד כמה שמחה צריכה להיות לנו שזכינו לגור בארץ הקודש. הרי הפסוק מעיד כי ה' דיבר טוב על ישראל — ומהו אותו טוב? שזוכים להיות בארץ ישראל!
— מתוך דברי הרביתרו בתחילה מסרב: "לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ". מדוע? כי ידע שלגרים אין חלק בנחלת הארץ, ואין לו מה לחפש שם.
ומה שינה את דעתו? הבטחת מיוחדת מפי משה: שיינתן לו ולבניו חלק בעיר יריחו כנחלה עד בניין בית המקדש. כאשר נפתחה לפניו האפשרות האמיתית לזכות בחלק בארץ — שינה את דעתו ונשאר עם ישראל.
מכאן רואים את המעלה העצומה שיש ליהודי בכך שיש לו דירה בארץ הקודש — עד שבזכות הבטחה זו שינה יתרו החכם את כל תוכניותיו.
רוטשילד היה קונה מידי שנה את עליית מפטיר יונה ביום כיפור, וכל שנה היה מציע סכום שאיש לא העז להתחרות בו. שנה אחת הגיע אל בית הכנסת אדם פשוט, בקושי יודע לקרוא, שהחל להתחרות ברוטשילד עצמו — עד שקנה את העלייה במחיר גבוה מאוד.
כשעלה לקרוא, לא היה מסוגל לברך לבדו וצריך עזרה. שאלוהו: "אם אינך יודע — מה כל כך ביקשת?" ענה הלה בתמימות: "אני סוחר כבר שנים. ראיתי שכל מה שרוטשילד משקיע בו — מצליח. אם הוא שם את כספו כאן, סימן שכאן הרווח האמיתי!"
הנמשל: אם ה' אומר שארץ ישראל היא "טוב" — וחוזר על כך חמש פעמים — ברור שזהו הטוב הגדול ביותר שיש. אנחנו, הגרים בארץ הקודש, פשוט אינינו מעריכים מספיק את המתנה שבידינו!
שואלים המפרשים: וכי אבותיו של מביא הביכורים הגיעו לארץ, לא הוא? אלא — כל יהודי חייב להרגיש בעצמו שהוא זה שהגיע לארץ ישראל. לא האבות, לא הסבים — אני, עכשיו, נכנסתי אל הארץ הטובה.
וכן מסופר על הכף החיים שנסע למצרים לצורך הדפסת חלק ו' של ספרו — וכאשר סיים את ענייניו, חזר מיד לארץ ישראל, ולא לן שם ולו לילה אחד. כך חשה גדולה אחת להישאר בדירת המלך!
ידוע שאמרו המקובלים: לימוד תורה בשבת שווה פי אלף מלימוד ביום חול. ויש להוסיף על כך אמירה מרחיקת לכת:
לימוד תורה בארץ ישראל — וכן שאר המצוות — שווה פי מיליון מאשר לימוד ומצוות בחוץ לארץ. אנחנו פשוט מיליונרים רוחניים — וראוי לזכור זאת בכל יום בקריאת שמע!
מסביר רש"י על הציווי להניח תפילין גם בגלות: "כדי שלא יהיו המצוות חדשים לכם כשתחזרו." כלומר — בחוץ לארץ, קיום המצוות הוא בגדר ילד לפני בר מצווה, בחינת הכנה בלבד. כמה עלינו לשמוח שאנו בארץ ישראל ומקיימים מצוות "מדאורייתא" בשלמותן!
מתנת ארץ ישראל היא לא מובנת מאליה. כל בוקר שאתה קורא קריאת שמע בארץ הקודש — זכור שאתה מיליונר. שמחה על מתנה זו היא עצמה עבודת ה'.