"כָּל הַבּוֹכֶה עַל אָדָם כָּשֵׁר
מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו,
בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שֶׁעָשָׂה"
"כָּל הַבּוֹכֶה עַל אָדָם כָּשֵׁר
מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו,
בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שֶׁעָשָׂה"
— תלמוד בבלי, מסכת שבת קה ע"ב
פן שלישי באבלות
"איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה" — במיתת האדם "צלם אלוקים" אינו נראה עוד, ועל כן כופף האבל את מיטתו כהזדהות עם ערפל כבוד שמים.
"כל המצטער על אבידת הצדיקים, הקב"ה מכריז עליו: וְסַר עֲוֹנְךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר". דמעות אלו מעורבות בשמים עם הדמעות על חורבן בית המקדש.
הבכי על אדם כשר מהותו — הכאב על האמיתיות והכשרות שנעדרו מן העולם. "רק מי שמרגיש ערך כשרות הלב — בוכה על הסתלקות הכשרות". מחילת העוונות היא סילוק טמטום הלב.
כשאתה בוכה על הסתלקות אדם כשר — אתה מגלה שיש לך "יראת שמים פנימית אמיתית". הקב"ה סופר כל דמעה כזו ומניחה בבית גנזיו, כי "אין לו לקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים". שאל את עצמך: האם אני מסוגל לבכות על דברים שאינם ה"פסד שלי" אלא הפסד של כבוד שמים?
הערה 15: הביאור הוא שמן השמים יודעים שיהודי זה צריך את הבכי הזה לעורר לבו. אם מיתת אדם אחר לא השיגה את המטרה — מן השמים יקבע שהוא צריך התעוררות חזקה יותר.
יערות דבש (ח"ב, דרוש ז'): "בעונותינו הרבים, בהעדר צדיק יש כאן סילוק שכינה" — הבכי על הצדיק הוא בכי על גלות השכינה עצמה.
אב ואם במיוחד: האב והאם מגלים את מידת ה"אבהות" כביכול של הקב"ה לברואיו. כבודם הוא כבוד המקום עצמו — כשגריר שכבודו הוא כבוד המלך ששלחו.