רשב"י — ממחייב מוות למסמל רחמים

הסתירה בולטת ועמוקה: מחד — "כאילו מתחייב בנפשו", ובמציאות שרף בעיניו! מאידך — "פוטר את כל העולם". האם חל שינוי אצל רשב"י? ואם כן — מה בדיוק השתנה, ומתי?

ידוע בגמרא (שבת לג ע"ב) כי רשב"י שהה במערה שתי פעמים:

המפתח טמון בשנת הי"ג. דווקא שנת י"ג — לא פחות ולא יותר — היא שפתחה אצל רשב"י מדרגה שלא הייתה לו קודם לכן.

בפיוט "בר יוחאי" — שחוזר על עצמו בכל בית — חוזרת ועולה הלשון הנפלאה:

שאלה פשוטה: מה פשר "שמן" זה? מדוע הוא חוזר בכל בית? מה הייחוד שבו? וכיצד הוא קשור לשינוי שחל ברשב"י דווקא בשנת הי"ג?

הלשון לקוחה מן תהלים מ"ה:ח: "מָשַׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" — שנאמר על מלך המשיח. ויש כאן רמז עמוק: רשב"י נמשח באותו שמן שנמשח בו המשיח — שמן הרחמים העליון.

הזוהר הקדוש גילה לנו — שסוד מידת הרחמים העליונה טמון בתיקון השלישי עשר של עתיקא קדישא, הנקרא "מזל":

שנת הי"ב במערה — רשב"י הגיע לשלמות מידת הדין. ראה את העולם כולו דרך פריזמת הדין הגמור: "מניחים חיי עולם!" — ולכן שרף בעיניו.

שנת הי"ג — זכה רשב"י לחדור אל תיקון השלושה עשר של עתיקא קדישא — מזל עתיקא — שממנו נשפעים י"ג נהרות אפרסמון טהור, כנגד י"ג מידות הרחמים. באותה שנה — נמשח רשב"י בשמן הרחמים העליון. ומאז — ראה כל אחד ואחד ברחמים עצומים.

וכך מתפרש פשרו של "שמן ששון מחבריך" שחוזר בכל בית הפיוט: הוא השמן ששאינו מרחמים סתם — אלא מרחמים עליונים, ממש ממקום הרחמים הגבוה ביותר בבריאה! לכן יכול רשב"י לפטור את כל העולם — כי הוא שואב מן המקור הראשוני של הרחמים.

עתה מתבארת גם המשנה באבות בעומק חדש. רשב"י אומר: "מה נאה אילן זה — חייב בנפשו". ובכלל זה — המשנה של רשב"י היא אוטוביוגרפיה שלו!

הדרך הרוחנית היא "הליכה בדרך ושינה" — עיסוק תמידי בתורה. מי שנפסק — ונותן עיניו בנוי שבטבע — כאילו מחייב עצמו. ורשב"י — בשנת הי"ב — הוא בדיוק זה שפסק על אחרים כך.

אבל בשנת הי"ג — רשב"י עצמו ראה "כמה חביבות מצוות על ישראל" בזקן האוחז הדסים. הרחמים לימדו אותו לראות — לא מה חסר, אלא מה ישנו! זוהי מעלת מידת הרחמים: אינה מחייבת — אלא מגלה את הזכויות הנסתרות.