פרשת פנחס נקראת על פי רוב בתקופת בין המצרים, ויש בה ללמדנו את הדרך לזכות לראות בקרוב את פנחס - הוא אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר הגאולה. ובתוכה מסתתר פסוק שנראה במבט ראשון שגרתי, אך מסתיר תעלומה של ממש:
זהו ביטוי יוצא דופן שכמעט אין לו אח ורע בכל התורה. בכל מקום אחר, כשהתורה מזכירה שוב שבט או משפחה, היא אינה טורחת לחזור ולציין את האב הקדמון. יעקב אבינו אינו נקרא בכל הזכרה "יעקב בן יצחק"; פנחס נקרא "בן אלעזר בן אהרן" בהזכרתו הראשונה בלבד, אך התורה אינה כותבת בהמשך "למשפחת אלעזר בן אהרן"; וכן זמרי בן סלוא אינו מיוחס שוב ושוב. מה, אם כן, כל כך מיוחד בבנות צלפחד, עד שהתורה מוצאת לנכון לחזור ולהזכיר במפורש - "בן יוסף"?
רש"י עונה על הקושיה בפירושו הידוע:
כלומר: התורה מאריכה ביחוסן של הבנות דווקא עד יוסף - לא בגלל צורך משפטי או יוחסין סתם - אלא כדי ליצור הקבלה: כשם שיוסף חיבב את הארץ, כך חיבבו בנותיו, נכדותיו-נכדותיו, את הארץ.
הנצי"ב מבאר: בבקשתן אמרו הבנות "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ". והנה הייתה להן אפשרות ממשית לקבל נחלה גדולה ופורייה אצל חצי שבט מנשה בעבר הירדן - נחלת שבטן שלהן ממש. ואף על פי כן, ודווקא לאחר שהתבררה אפשרות זו, הן ביקשו נחלה בארץ ישראל, בתוך אחי אביהן (משפחת החֵפְרִי), ולא אצל אחי אבי אביהן - גלעד ומכיר - שכבר התיישבו בעבר הירדן.
זו נקודה חדה: אילו רצו הבנות רק רכוש או קרקע - היו יכולות להסתפק בחלק הענקי שהמתין להן ממילא מעבר לירדן, בלי כל מאבק ובלי צורך לעמוד לפני משה, אלעזר וכל העדה. דווקא משום שהאפשרות הנוחה יותר הייתה זמינה וממתינה, והן בכל זאת ויתרו עליה לטובת ארץ ישראל - מוכח שלא נדל"ן עניין אותן, אלא קדושת הארץ.
שימו לב לניסוח המדויק של בנות צלפחד. הן אינן אומרות "למה יגרע חֶלְקֵנוּ" - טענה אישית שכל אדם יכול להעלות. הן אומרות:
הרב אביגדור נבנצל מבאר את המשמעות העמוקה שבניסוח: הבנות אינן מבקשות בשביל עצמן - הן מבקשות בשביל אביהן. אם לא יקבלו חלק בארץ ישראל על שם אביהן, יחסר לו, המצוי כבר בעולם האמת, חלק חשוב - שהרי חלקה בארץ ישראל היא חלקה בגן עדן, כמבואר באבן עזרא. זהו בדיוק מה ששיבחו חז"ל באותן בנות: הן ראו מה שלא ראתה עינו של משה רבנו עצמו.
מעניין להשוות: אותו שורש לשוני - "יגרע" - מופיע גם בבקשת טמאי המת, שביקשו לקיים את קרבן הפסח: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ" (במדבר ט, ז). בשני המקרים משתמשים המבקשים במילה "יגרע/נגרע" דווקא כשמדובר בבקשה רוחנית - קרבת אלוקים, שם וזכר - ולא בקשה גשמית או אישית גרידא. זהו רמז נוסף לאופייה הפנימי, הלא-חומרי, של בקשת הבנות.
לא במקרה היו לצלפחד דווקא חמש בנות. צלפחד חינך את בנותיו לאהוב ולהודות לה' על ארץ ישראל, וההודיה על הארץ שייכת דווקא למספר חמש - שכן נאמר בנבואת ירמיהו שלעתיד לבוא יישמעו בארץ ישראל חמישה קולות של הודיה על שיבת ציון.
המהר"ל מאריך לבאר שכל ענייני ארץ ישראל והגאולה קשורים למספר חמש, בעוד שהמספר ארבע מסמל את הגלות. הטעם: גלות היא פיזור האומה - וכשרוצים לתאר דבר שהתפזר לגמרי, אומרים שהוא "מפוזר בארבע רוחות השמים". לעומת זאת, גאולה היא קיבוץ והתאחדות המפוזרים - וחמש היא ארבע רוחות ואחד באמצע, המאחד את כולן. לכן חמש היא סוד הגאולה - קיבוץ המפורדים והמחולקים.
עוד סימנים לכך: שם "יעקב" נכתב מלא בחמישה מקומות, ואילו "אליהו" חסר אות ו' בחמישה מקומות - שכן יעקב נטל אות זו מאליהו כערבון שיבוא ויבשר את גאולת בניו. וכן: "בַּשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁים... גְאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" - חמש וחמישים משורש אחד, כשם שחמש מסמלת גאולה, כך בשנת החמישים יוצאים העבדים והקרקעות לגאולתם.
אותו צדיק, צלפחד, שחינך את בנותיו להודות לה' על מתנת ארץ ישראל - זכה דווקא לחמש בנות האוהבות ומודות לה' על ארץ ישראל. המספר עצמו הוא ביטוי לתוכן פנימי.
ה"פלא יועץ" (בספרו "אלף המגן") מצא בשמות הבנות רמז נפלא על הדרך להודות לה' אפילו בעת צרה:
מבאר ה"לְוִיַּת חֵן": יוסף ביקש "והעליתם את עצמותי" - ולא "והעליתם את גופי". מבואר בזוהר שלא רצה שגופו יובא לארץ, כדי שלא יטמא אותה - שהרי מת בחוץ לארץ גופו טמא. ומכך שביקש דווקא את עצמותיו הטהורות, ולא את גופו כולו, מוכח שאהב וחיבב את קדושת הארץ ולא רק חשש מעונש אישי - הוא הקפיד על טהרתה של הארץ עצמה, אפילו במחיר עיכוב הבאתו לקבורה.
חז"ל ראו בבנות צלפחד דוגמה למעלת נשות ישראל כולן במדבר, וראו בנשים בפרט את אלו שאהבו את ארץ ישראל, וכלשון רש"י:
יש המסבירים: גברים נוטים לאהוב מצוות רוחניות, ומתקשים להתחבר בנקל למצוות הגשמיות - ולכן היה קשה להם להיכנס לארץ, שכל מהותה עבודה גשמית שמתקדשת (זריעה, קצירה, טחינה, אפייה). לעומתם, נשים בטבען אוהבות לקדש את החומר - וזהו למעשה עיקר עיסוקן היומיומי: לכבס, לגהץ, לאפות ולבשל, ולהעלות את הגשמי לקדושה.
עכשיו נוכל לחזור לשאלה שפתחנו בה: מדוע חוזרת התורה ומציינת "בן יוסף"?
מתרץ רש"י: ללמדך - במה שפירט את כל השלשלת עד יוסף - שהיו כולם צדיקים. שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים, ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה מלמד שהוא צדיק בן צדיק.
והיכן בדיוק פירט הכתוב "לשבח"? מבאר הנצי"ב: במה שזכו הבנות שתיכתב פרשה שלמה על שמן. ומדוע נחשבות הן צדיקות? על אותה מעלה עצמה - חיבת הארץ. למדנו מכאן עיקרון גדול: מי שמחבב את הארץ נקרא צדיק. ולכן זכו הבנות להיכתב בתורה בשמותיהן, ולא פעם אחת אלא שלוש פעמים - כאדם שחביב עליו אוהבו, וחוזר ומזכיר את שמו שוב ושוב. ואפילו צלפחד עצמו, שהתורה מעידה עליו שמת בעוונו, נקרא בכל זאת "צדיק" - מפני שחיבב את הארץ.
זהו החיבור הנסתר: התורה כותבת "בן יוסף" כדי ליצור הקבלה מפורשת - כשם שיוסף חיבב את הארץ עד כדי כך שלא רצה לטמא אותה בגופו, כך בנותיו-נכדותיו חיבבו את הארץ עד כדי כך שוויתרו על נחלה ענקית ומוכנה מעבר לירדן. שני הדורות מלמדים אותנו: ארץ ישראל אינה רק קרקע - היא מקום קדוש. חיבת הארץ היא ירושה רוחנית שעוברת מאב לצאצאיו, מיוסף לבנות צלפחד.
גם היום יש שני סוגי אנשים שרוצים לגור בארץ ישראל: מי שמעוניין בהיבטים החומריים - כלכלה, אקלים, ביטחון, נוחות - ומי שמבין את הקדושה, כמו יוסף ובנות צלפחד.
בנות צלפחד מלמדות אותנו שהקשר לארץ ישראל אינו רק קשר של החיים - אלא גם של הנפטרים; אינו רק חומרי - אלא רוחני; ואינו רק אישי - אלא משפחתי ועממי, עובר מדור לדור.
בפרשה זו אנו רואים את המעלה הגדולה השמורה לאוהב ארץ ישראל - ובנות צלפחד נקראו בפי חז"ל "צדיקות" בדיוק על מעלה זו. חז"ל אומרים שהגאולה תלויה באהבת הארץ, ונתנו לכך שני טעמים: א. תיקון חטא המרגלים. ב. עניין נוסף הרמוז בתהילים פרק ק"ב.
אך מפרשתנו אנו יכולים ללמוד טעם נוסף לכך שהגאולה תלויה באהבת הארץ. רש"י כותב על משה רבנו:
מדברי רש"י אנו למדים שהיחס לארץ ישראל צריך להיות כיחס לחדר הפנימי ביותר של המלך, מלכו של עולם. הבה נדמיין חתן וכלה: לאחר החתונה מגיעה הכלה לבית שהחתן הכין לה. אם היא מסתכלת סביבה ואומרת "זה הבית שהכנת? כמה מלוכלך, מה יפה כאן?! הכול ישן ולא נאה..." - האם יצליחו השניים לבנות יחד בית? האם תגיע היא אי פעם אל החדר הפנימי ביותר, אל "נגילה ונשמחה בך"? ודאי שלא. אך אם הכלה משבחת את הבית שבחר לה חתנה, ורואה בו את כל המעלות - במהירות יביא אותה החתן דווקא אל החדר הפנימי ביותר.
כך גם עם ישראל וארץ ישראל: כאשר עם ישראל יחבב וישבח את הארץ שהכין לו הקב"ה, כבנות צלפחד שראו בה חלקת גן עדן, וכיוסף שלא רצה לפגוע בטהרתה - כך תתקרב ותמהר הגאולה השלמה, במהרה בימינו.