עם ישראל הוא עם של מאמינים, ולכן הוא גם עם שמחפש "סגולות".
אנחנו נוסעים לקברי צדיקים בגליל, טסים לאוקראינה, קונים קמעות, בודקים מזוזות ומחפשים את המפתח הסודי שיפתח לנו את שערי הפרנסה, הבריאות, השידוכים והנחת מהילדים.
אבל המדרש, הזוהר וגדולי המקובלים מגלים לנו סוד מטלטל:
המפתח לשערי השמיים לא נמצא אצל אף מקובל, וגם לא מעבר לים.
הוא נמצא ממש מתחת לאף שלכם. תרתי משמע.
בפרק זה, החותם את החלק המעשי של הספר, נלמד על "חוק המראה הרוחנית".
נגלה כיצד תנועה קטנה בשפתיים שלכם יכולה לשנות את הדרך שבה הקב"ה מנהיג את עולמכם.
כשמשה רבינו עומד מול הסנה הבוער ומקבל את השליחות לגאול את ישראל, הוא שואל את הקב"ה שאלה ישירה:
"וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ - מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?"
(שמות ג', י"ג)
תשובת ה' היא מסתורית:
"אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"
במבט ראשון, זה נראה כמו "אני מי שאני".
אך רבנו חיים מוולוז'ין, בספרו "נפש החיים" (שער א' פרק ז'), וכן המדרש, חושפים כאן עומק אדיר.
הקב"ה לא מגלה למשה "שם עצם", אלא שיטת הנהגה.
"אהיה אשר אהיה" פירושו:
אני אהיה אתך –
בדיוק כפי שאתה תהיה איתי
המילה "אהיה" היא לשון עתיד ותלויה בהתנהגות האדם.
הקב"ה אומר למשה:
לך אמור לישראל – אל תחפשו אותי במידת דין קבועה או במידת רחמים קבועה. אני מתנהג כמו מראה.
אתה תהיה איתי בשמחה? "אהיה" איתך בשמחה.
אתה תהיה איתי בקוצר רוח ובעצבות? "אהיה" איתך בקוצר רוח.
ההנהגה העליונה אינה סטטית; היא דינמית ומגיבה אליכם בזמן אמת.
דוד המלך, בתהילים, מתמצת את הרעיון הזה בשתי מילים:
"ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ"
(תהילים קכ"א, ה')
מה פירוש "ה' צילך"?
הבעל שם טוב הקדוש, וכן מובא בזוהר הקדוש, מסבירים זאת במשל נפלא:
צאו החוצה ביום שמש והביטו בצל שלכם על המדרכה.
אם אתם מרימים יד – הצל מרים יד.
אם אתם רוקדים – הצל רוקד.
אם אתם בוכים ומכופפים ראש – הצל בוכה ומתכופף.
האם הצל יכול לחייך אליכם כשאתם בוכים? לא. זה בלתי אפשר פיזיקלית.
כך, כביכול, היא הנהגת הבורא יתברך עם האדם:
"מה צילך,
אם אתה משחק (מחייך) לו - הוא משחק לך.
ואם אתה בוכה - הוא בוכה כנגדך"
אם אדם מסתובב בעולם בפנים זעופות, בביקורת ובתלונה – השמיים, כביכול, "מזעיפים" לו פנים.
הצינורות נסגרים, הדינים מתעוררים.
אבל אם אדם מחייך – לא רק לחבריו, אלא מחייך אל החיים, מקבל באהבה את מה שיש ושמח בחלקו – ה"צל" העליון חייב להגיב באותו אופן.
הקב"ה "מחייך" אליו חזרה.
ומה קורה כשהקב"ה מחייך?
נפתחים שערי שפע, פרנסה, בריאות והצלחה, שלא בדרך הטבע.
יהודים מחפשים סגולות לפרנסה. רצים אחרי קמעות לשלום בית.
אומר לנו הזוהר הקדוש: הסגולה בידיים שלכם!
רוצים שפע? תחייכו.
כשאתה מחייך ליהודי אחר ברחוב,
כשאתה מאיר פנים לאשתך ולילדיך –
אתה מפעיל את המנגנון של "אהיה אשר אהיה"
אתה מכריח, כביכול, את השפע לרדת לעולם.
צא ולמד:
אדם ששרוי בעצבות, אפילו אם הוא צדיק גמור, סוגר את הצינורות של עצמו. ה"צל" שלו חשוך.
לעומתו, אדם שבוחר בשמחה, אפילו אם אין לו סיבה הגיונית לכך, פותח את שערי הרחמים.
השמחה היא המגנט החזק ביותר לשפע. היא ה"כלי" שמחזיק את הברכה.
כאן עולה השאלה הגדולה:
"אבל אני לא מרגיש שמח! המצב בבנק לוחץ, הילדים לא רגועים... איך אפשר לחייך?".
התשובה טמונה בכלל הגדול של ספר החינוך, שהזכרנו בפרק 6 ("המסכה הקדושה"):
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"
הצל (הקב"ה) לא בודק מה אתם מרגישים בלב. הצל מגיב למה שאתם עושים במעשה.
אם תעמדו מול הקיר ותעשו תנועות של ריקוד עם הידיים, גם אם בלב אתם עצובים – הצל ירקוד!
כך גם בהנהגה העליונה:
תכריחו את עצמכם לחייך. תפעילו את שרירי הפנים באופן טכני ("Fake it").
הפעולה החיצונית הזו עושה שני דברים במקביל:
במישור הביולוגי:
כפי שמראים המחקרים, תנועת החיוך משדרת למוח להפריש אנדורפינים וסרוטונין, והעצבות מתחילה להתפוגג באמת.
"תחייך – ותהיה שמח".
במישור הרוחני:
הפעולה החיצונית מפעילה את "ה' צילך".
השמיים מגיבים למעשה שלכם ושולחים לכם סיבות אמיתיות לשמוח.
החידוש העצום של "אהיה אשר אהיה" הוא שהקב"ה נתן את מפתחות ההנהגה בידיים שלנו.
אנחנו לא קורבנות של המציאות. אנחנו היוצרים שלה.
בכל בוקר, כשאתה עומד מול המראה ומחליט איזה פרצוף ללבוש – אתה למעשה מחליט איזה יום יהיה לך, ואיך הקב"ה יתנהג איתך היום.
רוצה יום של הארת פנים? תאיר פנים.
רוצה יום של שפע? תשדר שפע ושמחה.
זכור תמיד:
אתה המקור, והשמיים הם רק הצל.
תחייך – והעולם כולו, כולל בורא עולם, יחייך אליך בחזרה.
"אהיה אשר אהיה"
אני אהיה איתך בדיוק כפי שאתה תהיה איתי
"ה' צילך"
הקב"ה הוא הצל שלך,
והוא חייב לחקות כל תנועה שאתה עושה
החיוך שלכם הוא המפתח. הסגולה. הברכה.
והוא תמיד היה בידיכם