ושבו בנים לגבולם

שני שלבי שיבת ציון בנבואת ירמיהו
ובדברי מרן הגאון ר' אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל
מאת: הרב יהודה טאוב, קרית אתא

📑 תוכן העניינים

א. הקדמה - הפטרת נחמה ושני הבטחות

הפטרת היום השני של ראש השנה נפתחת בנבואת נחמה וחיבה: "כה אמר ה', מצא חן במדבר עם שרידי חרב" (ירמיהו לא, א). כל ההפטרה היא פרשה של אהבה אלוקית לעם ישראל, המסתיימת בדברי הנחמה המפורסמים לרחל אמנו.

הנביא ירמיהו מתאר (שם, יד-טז):

(יד) כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ.

(טו) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.

(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

ב. הקושיא המרכזית - כפילות לכאורה

בעיון בפסוקים אלו, מתעוררת קושיא בסיסית: מדוע הקב"ה מנחם את רחל אמנו פעמיים?

  1. בפסוק טו: "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב"
  2. בפסוק טז: "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"

מה החידוש בנחמה השנייה? הלא כבר שבו מארץ אויב - מדוע צריך להוסיף "ושבו בנים לגבולם"? האם אין זו כפילות מיותרת?

ועוד: מדוע יש צורך בתנחומים נוספים של "ויש תקוה לאחריתך" אחרי שכבר נאמר "יש שכר לפעולתך"?

ג. ביאור מרן הגר"א וסרמן זצ"ל - שני סוגי עלייה

מרן הגאון ר' אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל, ראש ישיבת אור אלחנן (בנו של הגאון האדיר ר' אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד), מבאר בספרו 'שמחת אלעזר' (חלק א, מאמר ח') כי הנבואה מתארת שני שלבים נפרדים של שיבת ציון, שונים זה מזה בתכלית.

🔄 שני שלבים בשיבת ציון 🔄

שלב ראשון: "ושבו מארץ אויב" - עלייה של בריחה

⏰ זמן התגשמות: תחילת ההתעוררות לשיבת ציון המונית, לפני כמאה שנה.

💭 המניע המרכזי:

🎯 המהות:

לא אהבת ארץ ישראל היא שהניעה את העלייה, אלא הרצון לברוח מ'ארץ האויב'. לצורך כך, היו כאלו ששקלו להקים 'מולדת' אף חוץ לגבולות ארץ ישראל (כמו תוכנית אוגנדה וכדומה). זוהי 'בריחה-מולדת' - לא אהבת ארץ.

📖 הלשון הנבואית:
הנביא כינה עלייה זו במדויק: "ושבו מארץ אויב" - אמנם ישובו, אך לא מחמת אהבת ארץ ישראל, אלא כדי לברוח מארץ האויב.

תגובת רחל אמנו לשלב הראשון

"אך רחל אמנו, בראותה את אלו שחזרו לארץ ישראל 'מארץ אויב' המשיכה לבכות. וכי בכיתי על בנים אלו? וכי לעליה כזו קויתי? וכי זהו שכרי?"

- מרן הגר"א וסרמן זצ"ל

רחל אמנו לא מוכנה להסתפק בשיבה פיזית גרידא. היא ממתינה לשיבה רוחנית אמיתית.

שלב שני: "ושבו בנים לגבולם" - עלייה של אהבה

⏰ זמן התגשמות: בזמננו אנו, בדורות האחרונים.

💎 המניע המרכזי:

🌟 המהות:

העולים הם בני תורה ושומרי מצוות, השבים לארץ מחמת ורק משום שזה גבולות ארץ ישראל. המטרה היא להתענג על ה' בארץ הקודש, להסתופף בהיכלי התורה והישיבות.

📖 הלשון הנבואית:
• "בנים" - בני תורה, שומרי מצוות, "בנים אתם לה' אלוקיכם"
• "לגבולם" - דווקא לגבולות ארץ ישראל, מתוך אהבה ודבקות בארץ

✨ תגובת רחל אמנו: רק בראות את ה'בנים' האלו חוזרים לגבולם - באה סוף סוף רחל אמנו אל סיפוקה, ומסירה את הדמעות מעל לחייה.

ד. החכמה האלוקית בסדר התהליך

"ובאמת סדר זה של 'שיבת ציון' הוא כורח המציאות, ולא לחינם הקב"ה סיבב כך את סדר הענינים."

- מרן הגר"א וסרמן זצ"ל

מדוע היה צורך בשלב הראשון?

🤔 הבעיה: בשוב 'בנים לגבולם' - הבנים שבאים לארץ ישראל כדי להסתופף בהיכלי התורה והישיבות הקדושות - אין זמנם פנוי לבנין החלק הגשמי של הארץ (הבתים, הרחובות, התשתיות).

💡 הפתרון האלוקי:

הקדים הקב"ה רפואה לפני המכה על ידי 'ושבו מארץ אויב' - שלב ראשון שבו נבנתה התשתית הגשמית, כדי שיוכלו אלו ה'בנים' שישובו 'לגבולם' לאחר מכן לשבת בשקט ובשלוה על התורה ועל העבודה.

זהו סדר השגחתי מדויק: תחילה בניין גשמי, ואחר כך שיבה רוחנית אמיתית.

ה. עדות המציאות - "עינינו רואות"

"והנה עינינו רואות. בזמננו זוכים אנו לראות את תחילת התגשמות החלק השני של הנבואה, כאשר הרוב המכריע של העליה מארצות המערב כיום הם בני תורה ושומרי תורה ומצוות, הבאים להתענג על ה' בארץ הקודש - 'בגבולם'!"

- מרן הגר"א וסרמן זצ"ל

דברים אלו נכתבו לפני עשרות שנים, וכל העובר על ארץ ישראל כיום רואה בעיניו את המשך התגשמותם.

מהפכת העלייה של בני התורה

בעשורים האחרונים אנו עדים לתופעה חסרת תקדים:

  1. רבבות משפחות תורניות עולות לארץ מצפון אמריקה, אירופה ודרום אפריקה
  2. קריות תורה ענקיות צומחות בכל חלקי הארץ - בית שמש, בית"ר עילית, מודיעין עילית, ברכפלד ועוד
  3. עשרות ישיבות וכוללים לבני חו"ל שעולים ללמוד תורה בארץ
  4. משפחות שלמות משנות כיוון חיים כדי לזכות לחיות בארץ הקודש

כל אלו הם סימנים ברורים להתגשמות "ושבו בנים לגבולם".

ו. יסוד עמוק - הבדל בין הפסיבי לאקטיבי

ניתן להוסיף ביאור נוסף להבדל בין שני השלבים:

🏃 "מארץ אויב" - תנועה פסיבית

  • "מֵאֶרֶץ" - התנועה מוגדרת על ידי הנקודה שממנה בורחים
  • המניע הוא שלילי - להימלט מצרה
  • האדם נדחף מבחוץ, לא נמשך מבפנים

✨ "לגבולם" - תנועה אקטיבית

  • "לִגְבוּלָם" - התנועה מוגדרת על ידי היעד המבוקש
  • המניע הוא חיובי - להגיע למטרה נכספת
  • האדם נמשך מתוך אהבה ורצון פנימי

זהו הבדל עקרוני בין שני סוגי התנועה:

ז. מדרגות בעבודת ה' - מקבילה רוחנית

ההבדל בין שני השלבים משקף גם שתי מדרגות בעבודת ה':

מדרגה א': "סור מרע"

  • עבודת ה' שמתחילה מתוך פחד מעונש
  • "אם לא אעשה רצון ה', אקבל עונש"
  • עבודה מתוך שלילה של הרע

מדרגה ב': "ועשה טוב"

  • עבודת ה' שמונעת מתוך אהבה חיובית
  • "אני רוצה לעשות רצון ה' כי אני אוהב אותו"
  • עבודה מתוך חיוב של הטוב

רחל אמנו אינה מסתפקת במדרגה הראשונה. היא ממתינה למדרגה השנייה - שיבה מתוך אהבה ממשית.

ח. "בנים" - מושג מרכזי

הנביא בוחר במדויק את המילה "בָנִים" - ולא "עם", "צאצאים", או "יושבים".

משמעות המילה "בנים"

  1. "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים יד, א) - מעמד של קרבה ויחס משפחתי
  2. בן מקיים את רצון האב מתוך אהבה, לא מתוך פחד
  3. בן נושא את ערכי האב והאם, לא רק את שמם

לכן "ושבו בנים" - שיבה של אלו שחשים עצמם כבני המקום, כבני האמהות והאבות, נושאי המסורת והתרבות האמיתית של ארץ ישראל.

ט. "לגבולם" - משמעות הקשר לגבולות

גם בחירת הלשון "לִגְבוּלָם" אינה מקרית.

"גבול" - לא רק קו גיאוגרפי

גבול הוא מושג שמסמן:

  1. זהות ייחודית - מה ששייך לפנים שונה ממה שבחוץ
  2. קדושה מיוחדת - "הארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה"
  3. אחריות - הגבול מחייב שמירה ושמירת ערכים

"לגבולם" = חזרה לא רק למקום גיאוגרפי, אלא לזהות רוחנית, לקדושה, לאחריות היסטורית.

י. רחל אמנו - מדוע דווקא היא?

נשאלת השאלה: מדוע דווקא רחל אמנו היא זו שמתוארת כמתפללת ומקבלת את הנחמה? מדוע לא שרה, רבקה או לאה?

מיוחדות רחל אמנו

חז"ל מלמדים (איכה רבה, פתיחתא כד):

"אמר הקב"ה: יש שכר לפעולתך - בשביל מסירות נפש שמסרת הסימנים ללאה אחותך כדי שלא תתבייש."

רחל אמנו היא סמל למסירות נפש למען האחר, למען כלל ישראל. היא זכתה לקבל את הנחמה משום:

  1. נטעה בצד הדרך - "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה" - היא קבורה על צד הדרך לגלות, כדי שתוכל להתפלל על בניה כשיעברו בגלות
  2. אהבתה לבנים - "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם" - אינה מוכנה להתפשר על טובת בניה
  3. זכותה של מסירת הסימנים - המידה של ויתור והקרבה למען האחר

לכן דווקא היא זוכה לשמוע את הבשורה על שני שלבי הגאולה.

יא. "מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם" - הסירוב להתפשר

הפסוק מדגיש: "מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ" - רחל מסרבת להתנחם.

למה הסירוב?

לכאורה קשה: הרי הקב"ה מבטיח לה "ושבו מארץ אויב" - שיבה פיזית! מדוע עדיין מסרבת להתנחם?

התשובה: רחל אמנו יודעת שאין זו עדיין הגאולה השלמה. שיבה מתוך בריחה אינה גאולה אמיתית. לכן היא ממשיכה לבכות עד שהקב"ה מבטיח לה גם את השלב השני - "ושבו בנים לגבולם".

זוהי לקח חשוב: אין להסתפק בחלקי גאולה. יש להמשיך ולהתפלל, לבכות ולדרוש את הגאולה השלמה.

יב. "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" - שכר על מה?

הפסוק מדגיש: "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" - יש לרחל שכר על פעולתה.

מהי "הפעולה" של רחל?

  1. מסירת הסימנים ללאה - כנ"ל, מעשה חסד עצום
  2. התפילה המתמדת - "רחל מבכה על בניה" - תפילתה לא פסקה לאורך הדורות
  3. הקבורה בצד הדרך - מסירות נפש להיות שם בשביל בניה

השכר: זכות לראות בשני שלבי הגאולה - ראשית בשיבה פיזית, ואחר כך בשיבה רוחנית.

יג. "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ" - תקווה לעתיד

הביטוי "לְאַחֲרִיתֵךְ" מרמז על עתיד רחוק יותר, על שלב שיבוא לאחר השלב הראשון.

"אחרית" במשמעות כפולה

  1. אחרית הימים - סוף הגלות, תקופת הגאולה
  2. אחרית התהליך - השלב המשוכלל, המעודן, הסופי

לכן "ויש תקוה לאחריתך" = אל תייאשי, הגאולה האמיתית עדיין לפנייך, בעתיד שיבוא.

יד. המציאות בימינו - עדות על ההתגשמות

תופעות מזמננו שמאשרות את הנבואה:

1. עליית בני תורה המונית:

2. צמיחת ערי התורה:

3. מאות ישיבות וכוללים:

4. אידיאליזם תורני:

כל אלו הם סימנים ברורים להתגשמות "ושבו בנים לגבולם".

טו. יישום מעשי - מה אנחנו לומדים מכך?

א. בתחום האישי:

1. מוטיבציה פנימית:

2. אי-הסתפקות בחציים:

3. תפילה מתמדת:

ב. בתחום הציבורי:

1. הכרה בערך העליה לארץ:

2. תמיכה ברוחניות הארץ:

3. שמירה על אופי תורני:

טז. תפילה לעתיד - סיום נבואת ירמיהו

הנביא ירמיהו ממשיך לתאר את העתיד (שם, יז-יט):

"שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד... הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'."

הנבואה מסתיימת בהבטחה על רחמים מוחלטים - "רחם ארחמנו".

תפילתנו:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ בְּהַשְׁלָמַת הַנְּבוּאָה שֶׁל 'וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'.

שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת בְּ"שׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים נג, ז).

שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת בְּ"מָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה, ח).

וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּ"שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיה נא, ג).

בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן!

יז. סיכום וקביעת העיקרים

עיקרי היסודות:

  1. שני שלבי שיבה: הנבואה מתארת שני שלבים נפרדים של שיבת ציון - ראשון של בריחה, שני של אהבה.

  2. "ושבו מארץ אויב": שלב ראשון - עליה מתוך פחד ובריחה מהאנטישמיות, שבנתה את התשתית הגשמית.

  3. "ושבו בנים לגבולם": שלב שני - עליה מתוך אהבת ארץ ישראל, של בני תורה ושומרי מצוות.

  4. סדר השגחתי: הקב"ה סידר את התהליך בחכמה - תחילה בניין גשמי, ואחר כך שיבה רוחנית.

  5. התגשמות בדורנו: אנו זוכים לראות בימינו את תחילת התגשמות השלב השני של הנבואה.

  6. תפילה מתמדת: עלינו להמשיך ולהתפלל על השלמת הגאולה, כמו רחל אמנו שלא הפסיקה לבכות.
✨ "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" - בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ! ✨

מקורות ומראי מקומות

מקורות עיקריים:

מקורות נוספים:

▲