וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם
מִשְׁתֶּה גָדוֹל

כולנו יודעים שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בן.

כשנולד יצחק – אברהם שתק.
כשנימול – אברהם שתק.
רק כשיצחק בן שנתיים – אז עשה אברהם משתה גדול.

אברהם ידע: אם יצחק יינק מאשה זרה – כל המסירות, כל החינוך, כל ההשפעה הרוחנית... עלולים להתפוגג.

לכן לא שמח אברהם ביום הלידה. לא ביום המילה.
רק ביום שנגמל – כשידע שיצחק ינק משרה אמנו –
אז הייתה שמחה שלמה.

מהו המסר?
כל שלב בגידול ילד – הוא נס בפני עצמו.

גם רבינו בחיי מוסיף: אברהם דייקא חיכה עד שיצחק נגמל, כי אז הניחו לתלמוד תורה.
הסעודה הגדולה ביותר –
היא על כניסת הבן לעולם התורה.

חברים יקרים –

היום, מסיבת הסיום שלנו, היא בדיוק אותה סעודה של אברהם אבינו.

שש שנים גידלנו ביחד את הילדים האלה.
לא ביום שנולדו, לא בגיל שנה, לא בגיל חמש –
היום – ביום שהם עומדים לעבור לישיבה קטנה, לעולם התורה המלא –
היום עושים משתה גדול.