מדוע מצוות היום היא שמחה? מה הקשר בין אכילה לתורה? ומה סוד החתונה של עם ישראל עם בורא עולם?
לחג הפסח יש מצוות אכילת מצה. לחג הסוכות — ישיבה בסוכה. אבל לחג השבועות? מסתקרנים ושואלים: מהי המצווה?
המצווה היחידה מדאורייתא בחג השבועות היא — להיות שמח.
כל חג "נקנה" על ידי המצווה המיוחדת שלו. פסח נקנה במצה, סוכות בסוכה.
חג השבועות נקנה בשמחה.
התורה אומרת בפירוש (דברים טז): "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" — זו הפקודה המרכזית של היום. ויש להבין: מדוע בחרה התורה שבחג הגדול ביותר — יום מתן תורה — המצווה תהיה דווקא שמחה ואכילה?
רב יוסף — אחד מגדולי האמוראים — דרש בשבועות עגל מאפה מיוחד. ומדוע? כי ביום זה אמר לעצמו: "אלמלא היום הזה — כמה יוסף יש בשוק!"
כלומר: מה שהרוממה אותו מעל כולם — זו התורה. ויש לתמוה: מדוע לא שמח בזכות עולם הבא שיש לו? מדוע לא שמח בגאולת הנשמה שזכה לה?
הלב חי ממה שהוא רואה ומרגיש עכשיו. אדם שמח ממה שנהנה ממנו ברגע זה. עולם הבא — הוא לא ראה אותו, לא חווה אותו. אבל כאשר הוא מרגיש כמה הוא מרומם בזכות התורה, כמה חיים טובים יש לו כאן ועכשיו — זו שמחה שהלב מרגיש במלואה.
"ה' מחייב אותנו להיות שמחים בתורה
לא מכוח העולם הבא — אלא לראות
כמה אושר היא נותנת בעולם הזה"
מתוך עיון בדברי הראשונים
ניתן לשאול: אם כל המהות היא התבוננות בטוב שבתורה — מדוע לא מספיק לשבת וללמוד? מדוע צריך דווקא אכילה חגיגית?
רב ששת חזר על תלמודו כל שלושים יום ואמר: "חדאי נפשי — שמחי נפשי, לך הש"ס, לך התנאים!" מה שמשמח — ההרגשה שהתרוממת, שאתה לא מה שהיית. זו שמחה שהלב חווה בהווה.
ביכורים הוא קצירת הראשית ואמירת תודה. בשבועות עושים את אותו הדבר ברוחניות: מסכמים את השנה ומודים לה' על כל התורה שהשגנו. ואז — ה' שופע עלינו עוד.
"ביום חתונתו — זו מתן תורה." שבועות הוא יום הנישואין של עם ישראל עם בורא עולם. והמצווה של הכלה בחתונה היא אחת: לשמוח בחתן ולהראות לו שהיא מאושרת בו.
זו גם הסיבה שכל מנהגי שבועות (תיקון ליל שבועות, מאכלי חלב, קישוט הבית בפרחים, מגילת רות) הם מנהגים ולא מצוות — כי החתן אינו אומר לכלה כיצד להתקשט. עם ישראל בשכלם הרגישו מה יפה ומה נאה ביום זה.
המנהג לאכול גבינה בשבועות אינו מקרי. יש בו עומק עצום:
שבועות הוא ראש השנה לפירות — לא ל"תפוחים ואגסים" אלא לפירות האדם: מעשים טובים, ילדים צדיקים, השגות בתורה. ביום זה נקבע כמה "תורה" יקבל כל אדם לשנה הבאה.
כמו שהמודה על הביכורים זוכה לשפע של ברכה בגשמיות — המודה על תורתו זוכה לשפע של תורה
לשנה הבאה. הודו לה' — זה המפתח.
כאשר פניך מאירות כשמש וכירח — אין דבר שמגרה יותר את הנותן לתת עוד ועוד.
ועיניים מאירות כשמש — זה הקול החמישי: קול אומרים הודו לה'.
"בחג השבועות — שמח, רקוד, אכול.
הראה לחתן שאתה מאושר בבחירה.
אין תודה גדולה יותר מפנים מאירות כשמש"
קול תודה · חג שמח!