כאשר נפטר אחד מבני המשפחה, נוצר חסרון רוחני עמוק המערער את כוחה המשותף של המשפחה. לידת בן זכר היא סימן מן השמיים שהשפע האלוקי ממשיך לזרום, והחלל שנוצר מתמלא מחדש בנשמה חדשה המשלימה את הייעוד המשותף.
הלכות האבלות (איסור תספורת, רחיצה, ושינוי מקום בבית הכנסת) אינן סתם מנהגי עצב, אלא הנהגות של קבלת נזיפה והצדקת הדין. האבל מקבל על עצמו להרגיש נזוף מהקב"ה כדי להתעורר אל התשובה וההכנעה.
התפילין נקראות "פאר". ביום הראשון לאבלות, כאשר מידת הדין מתוחה והאדם שרוי תחת ענן הנזיפה השמימית, אין זה זמן להראות חשיבות והתפארות אלא זמן לכניעה גמורה ושפלות רוח.
אם מטרת הייסורים ומידת הדין היא לעורר את האדם לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה כפי שכותב הרמב"ם, כיצד לידת תינוק חדש (בן זכר) פותרת את הבעיה ומסירה את הדין המתוח מעל המשפחה ("נתרפאת כל המשפחה") מבלי שהאדם עבר בהכרח תהליך של תשובה?
חשבו על כך: האם מילוי החיסרון הגשמי/רוחני משנה את עצם תפקיד המשפחה בקידוש השם בעולם?
הערה 7: שו"ת חיים ביד (לרבי חיים פלאג'י זצ"ל) מזהיר בחומרה רבה מפני זלזול והקלת ראש בדיני אבלות. הוא מציין שמי שנוהג קלות ראש בדינים אלו מתוך מחשבה ש"הלכה כמיקל באבל" במקומות שלא נפסקו כך, עלול להביא על עצמו תכיפות של צרות נוספות רח"ל, ועל כן שומר נפשו יזהר בהם בכל חוקותיהם ומשפטיהם.