לפני שנתיים, בשמחת תורה ה'תשפ"ד, חוותה מדינת ישראל את אחת השעות הקשות בתולדותיה. 1,200 מאזרחינו נרצחו באכזריות, 251 נחטפו לעזה, ואלפים רבים נאלצו לעזוב את בתיהם. לצד כאב השכול, הפציעות והאובדן, צמחו מתוך השבר עוצמות אדירות של אחדות וגבורה, והתגלו ניסים ונפלאות שכמותם לא נראו אלפי שנים – ניסים אשר ירמיהו הנביא ניבא כי יהיו גדולים מנסי יציאת מצרים.
חוברת זו אינה מבקשת רק לתעד את הניסים, אלא לפענח את ה"פאזל האלוהי" – אותה יד ה' מכוונת שחיברה בין אירועים, שלכאורה אינם קשורים זה לזה, וכתבה בשמיים את "מגילת התקומה" שהובילה את עם ישראל לניצחון היסטורי.
כעת, נתחיל לבחון את החלק הראשון בפאזל האלוהי, מהלך שהתרחש הרחק מגבולות ישראל אך היווה את התשתית ההכרחית לכל מה שעתיד היה להתרחש.
כדי להעריך את עומק התכנון האלוהי, עלינו להרחיב את המבט אל הזירה הבינלאומית. לעיתים, אירועים גלובליים, שלכאורה אינם נוגעים לישראל כלל, מתגלים בדיעבד כפרק הראשון וההכרחי ב"מגילת התקומה" שלנו. הבנת הרקע הגיאופוליטי היא המפתח להבנת השרשרת הסיבתית שהובילה לניצחון.
החלק הראשון בפאזל החל להירקם ב-24 בפברואר 2022, כאשר רוסיה פתחה במלחמה כוללת נגד אוקראינה. מלחמה זו, שהתנהלה אלפי קילומטרים מאיתנו, יצרה מציאות אסטרטגית חדשה.
אחת הסיבות המרכזיות לעיתוי המתקפה הרוסית הייתה העובדה שהנשיא טראמפ כבר לא היה בשלטון, והנשיא ביידן נתפס כמנהיג חלש יותר, שלא צפוי להתערב באופן ישיר. כתוצאה מכך, כאשר בעלות בריתה של רוסיה במזרח התיכון – סוריה ואיראן – היו זקוקות לסיוע צבאי ודיפלומטי, הן גילו כי רוסיה שקועה עמוק ב"בוץ האוקראיני" ואינה יכולה להושיט להן עזרה. הבידוד הזה של ציר הרשע היה תנאי הכרחי להצלחת המהלכים הבאים.
החולשה הרוסית במזרח התיכון יצרה ואקום אסטרטגי, אך במקביל, מצבה הפנימי של ישראל ערב המלחמה הגיע לנקודת שפל מסוכנת – אותה נקודה שממנה החלה התקומה.
ערב המלחמה, החברה הישראלית הייתה שסועה ומקוטבת. ויכוחים פנימיים עזים, שהגיעו לשיאם סביב הרפורמה המשפטית, יצרו תחושה של קרע עמוק. אויבינו, שצפו מהצד, פירשו את הפירוד הפנימי כחולשה קיומית והזדמנות היסטורית לתקוף. שיא השבר התרחש בתפילת יום הכיפורים בתל אביב, כאשר עימותים אלימים פרצו סביב תפילות במרחב הציבורי. התחושה הייתה שאנו עומדים על סף מלחמת אחים.
באחת, נעלמו המחלוקות והמריבות. ימין ושמאל, דתיים וחילונים – כולם הבינו שאויבינו אינם מבחינים בינינו, ורוצים להשמיד את כולנו רק משום שאנחנו יהודים. האחדות הזו לא הייתה סיסמה, אלא מציאות חיה ונושמת שהתבטאה במעשים אדירים:
האחדות המחודשת לא הייתה רק מהלך חברתי; היא יצרה מציאות רוחנית חדשה. חז"ל לימדונו שכאשר יש פירוד בעם ישראל, אין סייעתא דשמיא. וברגע ששבנו להיות עם אחד, חזרה השכינה, ואפשרה את התרחשותם של ניסים נוספים, אפילו בתוך החושך של אותו היום.
ההתערבות האלוהית לא המתינה. היא החלה לפעול מיד עם תחילת המלחמה, ובתוך האסון הנורא של 7 באוקטובר ניתן היה להבחין בנקודות אור ובהשגחה פרטית שמנעו אסון גדול בהרבה. זיהוי הניסים הללו, שהתרחשו בלב החושך, חיוני כדי להבין שיד ה' ליוותה אותנו מהרגע הראשון.
להלן הניסים המרכזיים שהתרחשו ביום פרוץ המלחמה:
לאויבינו הייתה תוכנית השמדה כוללת ומתואמת: מתקפה בו-זמנית של חמאס, חיזבאללה, סוריה, ערביי יהודה ושומרון ואיראן, במטרה להכריע את מדינת ישראל. כוחו העצום של חיזבאללה היה אמור להגדיל את האסון בעשרות מונים. בחסדי ה', וללא כל סיבה הגיונית או מובנת, הארגון לא תקף ונשאר על הגדר. בכך נמנעה קטסטרופה אסטרטגית שאין לתארה.
על פי תוכניותיו, חמאס התכוון וגם היה מסוגל להמשיך את מסע ההרג והחטיפה לעומק הארץ ולהגיע לערים מרכזיות כמו קריית גת, באר שבע ואף תל אביב. אולם, מחבלי הנוח'בה התעכבו במסיבת הנובה, שם ביצעו מעשי זוועה, ובכך לא מימשו את תוכניתם המלאה.
לאורך ההיסטוריה, סבל עם ישראל פוגרומים רבים שבהם היינו פסיביים. 7 באוקטובר היה שונה. לראשונה בהיסטוריה המודרנית, עם ישראל לא עמד מנגד. עוד באותו היום, בתוך הפוגרום, קם העם על רגליו ונלחם בגבורה עילאית. אזרחים, שוטרים וחיילים, בסדיר ובמילואים, חירפו את נפשם, יצאו מבתיהם והשיבו מלחמה שערה.
גבורת הבלימה בדרום הייתה רק ההתחלה. כעת, המיקוד עבר צפונה, למהלך ההתקפי שהסיר את האיום הגדול והקיומי ביותר על מדינת ישראל.
ערב המלחמה, ארגון הטרור חיזבאללה היווה את האיום הקיומי המסוכן ביותר על מדינת ישראל. מומחי ביטחון וגורמים רשמיים העריכו את חומרת האיום בנתונים מצמררים:
ואז, ברגע אחד, התרחש מהפך אסטרטגי חסר תקדים: "נס הביפרים". במבצע גאוני, אלפי ביפרים ומכשירי קשר שהיו בידי מחבלי הארגון התפוצצו בו-זמנית ונוטרלו. ההשלכות היו מיידיות והרסניות עבור האויב:
הנס הבלתי מתוכנן של קריסת חיזבאללה לא היה סוף הסיפור. הוא יצר באופן מיידי הזדמנות אסטרטגית לנס גדול עוד יותר, שהתרחש בזירה הסורית.
החזית הסורית, שהיוותה במשך עשרות שנים אבן יסוד בתפיסת הביטחון של ישראל ומקור לחרדה אסטרטגית עצומה, נוטרלה לא במסגרת מערכה מתוכננת, אלא כתוצאה ישירה ובלתי צפויה של קריסת חיזבאללה – רגע מכונן שעיצב מחדש את האזור כולו.
שרשרת האירועים הייתה מהירה ומדהימה, והדגימה את ההיגיון האלוהי שפעל מאחורי הקלעים: ללא נס הביפרים, ישראל לא הייתה מחסלת את חיזבאללה. ללא חיסול חיזבאללה, המורדים בסוריה לא היו מצליחים להפיל את משטר אסד.
המהפך האסטרטגי היה מוחלט, בבחינת "ונהפוך הוא". סוריה, שהייתה איום קיומי עם מערכות מכ"ם מתקדמות שהיו עלולות לסכן כל פעולה ישראלית, הפכה בן לילה לגורם מסייע. שטחה הפך לנתיב מעבר בטוח ואף ל"תחנת דלק" למטוסי חיל האוויר, שתידלקו מעליה בדרכם לתקוף את ראש הנחש – איראן.
הסרת האיומים מצפון – חיזבאללה וסוריה – הייתה ההכנה המדויקת וההכרחית לשלב הסופי והמכריע של המלחמה.
העימות הישיר עם איראן היה שיא המערכה ושיא הנס. כדי להבין את גודל הניצחון, יש להשוות אותו למלחמת המפרץ הראשונה: כדי להכניע את עיראק, גייסה ארה"ב קואליציה של 33 מדינות, מיליון חיילים ואלפי מטוסים. המלחמה נמשכה למעלה מחצי שנה וגבתה מאות הרוגים. לעומת זאת, מדינת ישראל, כמעט לבדה, הכריעה את אימפריית הטרור האיראנית תוך 12 ימים בלבד, ללא אבדות בנפש לכוחותינו.
הניצחון הבלתי נתפס הזה לא היה מקרי. הוא היה תוצאה של "פאזל אלוהי", שבו כל חלק הוכן מראש והתחבר ברגע הנכון. אלו היו החלקים המרכזיים:
הניצחון הצבאי המוחץ על איראן והסרת האיום הקיומי יצרו את התנאים להשלמת המשימה האחרונה והקדושה ביותר של המלחמה.
השבת כל החטופים הביתה לא הושגה מעסקת חולשה או כניעה, אלא נכפתה מתוך עמדת עוצמה צבאית ומודיעינית חסרת תקדים. מדינת ישראל הוכיחה כי זרועה הארוכה מגיעה לכל מקום, והבהירה לאויביה ולעולם כולו שאין מקום בטוח למרצחים.
מספר גורמים מרכזיים הובילו לשחרורם:
איש, גם לא בתרחישים האופטימיים ביותר, לא האמין שנראה את כולם בבית. בנוסף, במבצעים מורכבים הושבו גופותיהם של רוב החללים, כולל גופותיהם של סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול ז"ל. מבחינת מספר הגופות המוחזרות, מצבה של ישראל כיום טוב יותר מאשר לפני המלחמה. העסקה הזו נחתמה לא מתוך חולשה, אלא מתוך עוצמה אדירה של מדינה שניצחה את אויביה.
השבת הבנים הייתה החותם על הניצחון, שהחל במשבר עמוק והסתיים בתקומה גדולה.
מלחמת התקומה הייתה מסע מטלטל, שהחל בפירוד ובשבר והסתיים בניצחון היסטורי ובאחדות מחודשת. למרות המחיר הכבד – הרוגים, פצועים, חטופים ומשפחות שחייהן השתנו לבלי הכר – עם ישראל יצא מהמלחמה חזק, מאוחד ומאמין יותר.
האחדות המופלאה שצמחה מתוך השבר של שמחת תורה הייתה היסוד הרוחני והמעשי לכל הניסים שבאו אחריה. היא הוכיחה כי כוחו של עם ישראל טמון בערבות ההדדית ובאחווה.
ארבעת "ראשי הנחש" – איראן, סוריה, חיזבאללה וחמאס – שאיימו להשמיד את מדינת ישראל, אינם מהווים עוד איום קיומי. מצבה הביטחוני של ישראל, עם בסיסי צבא בסוריה והחרמון הסורי תחת שליטתנו, הוא הטוב ביותר מאז הקמתה.
המלחמה חשפה את הנשמה הגדולה של העם. ראינו התעוררות רוחנית אדירה בקרב חיילים ונוער, שהתבטאה בביקוש לציצית ותפילין לפני הקרב ובשמירת שבת. מחקרים הראו כי 37% מבני הנוער החילוני החלו לקיים מנהג דתי כלשהו מאז פרוץ המלחמה.
בניגוד לכל תחזית כלכלית בזמן מלחמה, כלכלת ישראל הפגינה חוסן יוצא דופן ופרחה. הבורסה, השקל וההייטק שברו שיאים והוכיחו את עוצמתה של החברה הישראלית.
התפיסה על "דור המסכים" המפונק התנפצה לרסיסים. במלחמה זו גילינו דור של אריות, דור המכבים, חדור שליחות ומסירות נפש. דור שהוכיח שהוא ראוי לאתגרי השעה.