ביומה החמישי של מלחמת ששת הימים, יום חמישי, כ"ט באייר תשכ"ז, האוויר היה טעון בהתרגשות היסטורית. יום קודם לכן שוחררו ירושלים וגוש עציון, ותחושה של נס ריחפה מעל לוחמי צה"ל. בתוך ההתרחשות הדרמטית הזו, בלטה דמות אחת, סוערת ומלאת אמונה – הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל.
🎖️ הרב שלמה גורן – דמות ייחודית
הרב גורן לא היה איש דת רגיל; הוא היה שילוב נדיר של אמונה יוקדת ותעוזה אדירה, רוח לחימה שלא ידעה פחד ודבקות עמוקה במורשת ישראל. עבורו, המלחמה הזו לא הייתה רק על כיבוש שטחים, אלא על גאולת נחלות – ובראשן המתינה נחלת אבות עתיקה, זו שנקנתה בכסף מלא, והמתינה בסבלנות לשובם של בניה.
בבוקר אותו יום חמישי, בעוד הדי הקרבות על ירושלים עדיין מהדהדים, פנה הרב גורן אל המפקד האחראי על הגזרה. המפקד תכנן להמשיך ליעד צבאי אחר, אך לרב גורן הייתה תוכנית אחרת, תוכנית שנבעה ממעמקי ההיסטוריה היהודית.
הוא התעקש שהיעד הבא אינו יכול להיות אלא חברון, עיר האבות, מקום קבורתם של אבות ואימהות האומה.
בלי להמתין לאישור או לכוח צבאי, הוא לקח את נהגו, עלה על ג'יפ ויצא לדרך. שניהם לבדם, נוסעים אל לב עיר אויב, אל הלא נודע, חמושים באמונה ובגעגוע בן אלפי שנים.
💡 נקודה להתבוננות:
הרב גורן לא חיכה לאישורים, לא המתין לכוח צבאי, לא התייעץ עם פקודים. הוא הבין שיש רגעים בהיסטוריה שבהם ההכרעה חייבת להיות מיידית, כי הדחייה עלולה להחמיץ את ההזדמנות הייחודית. זוהי תעוזה של אמונה!
הג'יפ הצבאי דהר דרומה, נושא בתוכו את הרב ונַהגו, ובליבם תערובת של מתח ותקווה. ככל שהתקרבו לחברון, התגלתה לעיניהם תמונה סוריאליסטית, כמעט לא מציאותית:
לא טנקים הכריעו את העיר ולא כוח אש. היה זה כאילו פסוק קדום קם לתחייה והתממש מול עיניהם. הפחד שאחז בתושבי העיר היה מוחשי, והדממה זעקה את מה שנכתב כבר בספר שמות:
🌟 הנס ההיסטורי:
זו לא הייתה כניעה צבאית רגילה; זו הייתה התגשמות של ניצחון רוחני, גאולה שהגיעה מכוחה של הבטחה עתיקה. הפחד שנפל על תושבי חברון לא היה פחד מפני כוח צבאי – כי לא היה שם צבא! – אלא פחד רוחני, התגשמות של נבואה עתיקה שהובטחה לעם ישראל.
שני גברים בודדים בג'יפ הכניעו עיר שלמה בלי לירות יריית קרב אחת. זהו נס גלוי שמזכיר את הנסים של תקופת המקרא.
הרב גורן הבין שברגע היסטורי זה, עליו לבצע מעשה סמלי שיבהיר לכולם – לתושבי העיר הנסתרים בבתיהם ולחיילי צה"ל שעוד יגיעו – כי חברון שוחררה.
הוא נסע למרכז העיר, זיהה את התורן שעליו היה עומד שוטר התנועה המקומי, וטיפס עליו בזריזות.
🎭 האירוניה ההיסטורית:
באותו רגע מופלא, צה"ל בחברון היה כולו שני אנשים: הרב ונהגו. שנים לאחר מכן יושר השיר המפורסם "חיילינו נלחמו שם", אך האמת ההיסטורית הייתה גדולה וניסית יותר: לא נורתה ירייה אחת בקרב, ולא היה אף חייל שנלחם.
ההכרזה הדהדה ברחובות הריקים, אך המשימה האמיתית, הסיבה שבגללה נסע לבדו אל לב עיר אויב, עדיין המתינה לו במעלה הגבעה: שערי מערת המכפלה.
כשהגיע הרב גורן אל שערי מערת המכפלה, הוא מצא אותם נעולים ומסוגרים. במשך קרוב ל-700 שנה, נאסר על יהודים להיכנס אל תוך המבנה הקדוש.
📜 רקע היסטורי:
התפילה הותרה להם רק עד "המדרגה השביעית" שבחוץ – סמל להשפלה ארוכת שנים. מסופר על האדמו"ר מגור, ה"אמרי אמת", שבביקורו במקום סירב לקבל את הגזירה, עלה עד למדרגה ה-11 וכמעט חולל תקרית בינלאומית.
כעת, עמד הרב גורן מול השערים הנעולים, נחוש לא רק לפתוח דלת, אלא לנפץ סמל של גלות ואיסור.
הערבים שהסתגרו בפנים פחדו פחד מוות, שכן ידעו היטב: אם היהודים יצליחו להיכנס, הם עלולים "לעורר זכות אבות" – ולהצית מחדש את הקשר העתיק למקום.
השעה הייתה בסך הכל 8 בבוקר. ברגע שנכנסו הרב גורן והחיילים אל אולמות המערה, הם פגשו את הערבים שהסתגרו בפנים, רועדים מפחד.
אך לרב לא היו כוונות של נקם, אלא של גאולה.
🕊️ רגע של קדושה טהורה:
הוא התארגן במהירות לתפילת שחרית, עם תפילין ובהתרגשות עצומה. זו הייתה התפילה היהודית המלאה הראשונה שהתקיימה בתוך מערת המכפלה לאחר מאות שנים של איסור וגעגוע.
דמיינו את הרגע: תפילין על ראשו של הרב גורן, קול "שמע ישראל" נשמע בין קירות המערה העתיקה, החיילים הצעירים עומדים סביבו. זהו רגע שבו אלפי שנים של היסטוריה מתלכדים לנקודת זמן אחת, מכרעת.
סיפור שחרור חברון אינו סיפור על קרב המוני, אלא על אמונה, אומץ לב ותעוזה של איש אחד שפעל מתוך הבנה היסטורית עמוקה.
אך הסיפור האמיתי החל אלפי שנים קודם לכן.
ספר הזוהר מלמד אותנו עיקרון נצחי: "רוח הטומאה" מגיעה בחינם ובקלות, אך "רוח הקודש" דורשת מאמץ, השקעה ותשלום.
כשאברהם אבינו התעקש לשלם "כסף מלא" על מערת המכפלה, הוא לא עשה עסקת נדל"ן; הוא הטמיע קדושה נצחית באדמה, והפך אותה לנחלת עולם, לדורי דורות.
מעשהו של אברהם הדהד לאורך ההיסטוריה. גם דוד המלך קנה את הר המוריה, מקום המקדש, בכסף מלא, ויעקב אבינו קנה את חלקת השדה בשכם.
על שלושת המקומות הללו – חברון, ירושלים ושכם – נאמר:
"אין אומות העולם יכולים לענות את ישראל לומר גזולים הם בידכם"
הם שלנו בזכות, לא בחסד.
מעשהו הנועז של הרב גורן לא היה כיבוש חדש, אלא הפעלתה של אותה זכות קניין עתיקה.
אומץ ליבו היה המפתח שפתח שערים שהיו נעולים 700 שנה, ומימש שטר קניין רוחני שנחתם לפני קרוב ל-4,000 שנה.