אבלות שאינה עצבות
הבחנה פנימית בין מצות האבלות לבין רגשות של עצבות ודיכאון.
קיום מצות האבלות, בין על חורבן בית המקדש ובין על אובדן קרוב רח״ל, דורש הבחנה ברורה בין המושגים ״אבלות״ והרגשות השליליים של ״עצבות ודיכאון״.
אבלות המקוימת באופן הראוי, מרוממת, מקדשת ומקרבת את האדם לאביו שבשמים, כמו כל מצוות התורה. לעומת זאת, עצבות ודיכאון מטמאים את האדם ומרחקים אותו מהשי״ת ומלהכיר בטובו הנפלא.
ועל כן, אם האבלות מביאה את האדם לרגשי עצבות ודיכאון, הרי זה סימן שלא השיג את צורת האבלות הנכונה, שרגשות אלו הם סתירה מוחלטת לעבודת ה׳ אמיתית.
העצבות גורמת מניעת העבודה וקיום המצוות, וביטול עסק התורה וכוונת התפילה, ומבטלת מחשבה טובה לעבוד את ה׳. והיא שער התחלת גירוי הסתת היצר הרע אפילו אם הוא צדיק... כי העבודה אם היא בעצבון דומה לעבד העובד לרבו בפנים עצבות וזועפות.
עצבות ודיכאון הם רגשות שבהם מרגיש האדם ח״ו שהוא והעולם חסרי ערך ובלי תועלת. במצב כזה אין האדם מסוגל לראות את טובת הבריאה ובוראה. זהו מבט מעוות על העולם, והוא ביטול ישיר של מצות אהבת ה׳.
כאב שמוביל לקרבת ה׳
האבלות הראויה אינה שקיעה בחושך, אלא תיקון הכאב בשורשו.
מה שאין כן ״אבלות״ היא התרכזות בכאב הגדול של ההפסד שאירע בכל עוצמתו, כדי להגיע על ידה לקבל את כל חומרת האבדה באופן שלא תורגש כסתירה לטוב ה׳ ולחסדו בבריאה.
סימן לכך שרגשות האבלות הם בכיוון הנכון הוא, כאשר האדם מרגיש שכל תוספת אבלות ובכי מביאה אותו קרוב יותר למטרה: להרגיש רגוע יותר, קרוב יותר לקבלת רצון ה׳ בשלמות, ולשמחה האמיתית של קרבת ה׳.
״טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה״ — למה? שלב חכמים בבית אבל. שכל מי שמתאבל, הקדוש ברוך הוא משמחו, שנאמר: ״ויספו ענוים בה׳ שמחה״.
התנהגות אבלות באופן הראוי מביאה את האדם לידי שמחה עם ה׳, שמחה של קרבת ה׳, ולא לדיכאון ועצבות ח״ו.
ואף שהוא מתרכז על כאב האבדה וחש אותו בכל עוצמתו, רגש זה דומה למי שנכנס בידו קוץ: אף שהוצאת הקוץ כואבת ביותר — אחר כך הוא מרגיש הרווחה גדולה.
כן באבלות: על ידי שהוא מתרכז על צער האבדון ואף בוכה עליו, בידו לתקן את הכאב בשורשו, ובכך לחוש הקלה, כמו רופא שפותח פצע כדי לשים עליו משחה ולרפאותו.
מטרת האבלות היא להחזיר את ההכרה המוחשית בטוב ה׳ ובאהבתו ית׳ המופלאה אליו, לקבל את רצון ה׳ באהבה, ולהחזיר לעצמו את השמחה של קרבת ה׳: ״שויתי ה׳ לנגדי… לכן שמח לבי ויגל כבודי״.
הערה: אבלות על חורבן בית המקדש שונה מבחינה זו, שאין מטרתה לקבל את האסון באהבה, אלא לעורר געגועים לקרבת ה׳ שחסרה.