📖 תורה, נביאים וכתובים

התנ"ך מחולק לשלושה חלקים: תורה (חמישה חומשים), נביאים (יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, ותרי עשר), וכתובים. השאלה המרכזית: מה ההבדל בין נביאים לכתובים? לא מדובר בשתי תקופות – אלא בשתי סוגות (ז'אנרים) ספרותיות שונות.

מבחינה כרונולוגית: ישעיהו קדם ליחזקאל, ואחריו ירמיהו (כ-130 שנה לפני החורבן חי ישעיהו, בימי עוזיהו-יותם-אחז-חזקיהו). אך חז"ל סידרו את הספרים בסדר שונה לגמרי בתוך התנ"ך.

כמה ספרים כמעט לא נכנסו לקאנון המקראי (זה שונה לגמרי מ"ספרים חיצוניים" שמלכתחילה לא נכנסו). הספרים: יחזקאל, ושלושת ספרי שלמה – משלי, קהלת, שיר השירים.

לטענה שהספרים אינם מרוח הקודש – השיבו חז"ל שכן נכתבו ברוח הקודש (שיר השירים "קודש קודשים"). לטענת הסתירות – יישבו במתודת "כאן במילי דעלמא, כאן במילי דאורייתא" (או: כאן ב-X, כאן ב-Y) – כלל פרשני שכל בקיא בגמרא מכיר.

המילה "תורה" עוברת תהליך משמעות – בהתחלה דין או קובץ דינים, ורק בספר דברים מופיע לראשונה "ספר תורה". מחלוקת ריש לקיש ורבי יוחנן: "תורה חתומה ניתנה" מול "מגילה מגילה ניתנה". חז"ל הקפידו מאוד על דיוק הנוסח – ספרו את כל אותיות התורה (רבי מאיר: "כשהייתי אצל רבי עקיבא... אם הייתי מחסר אות אחת הייתי מחריב את העולם").

חכמי המסורה (במאה ה-10 לערך) חתמו את נוסח הכתיב וקבעו את טעמי המקרא. יש לזכור שלושה תפקידים בלבד (לא צריך לדעת שמות הטעמים עצמם – קיסרים, שלישים וכו').

חז"ל לא הכירו את המושג "פרקים" (רק "מזמורי תהלים"). החלוקה ל-929 פרקים היא חלוקה נוצרית מהמאה ה-13, שנוצרה כדי לאפשר ויכוחי דת (כמו ויכוח הרמב"ן בברצלונה) – שני הצדדים צריכים להצביע על אותו "מקום" בטקסט.

הגדרת פרופ' אלעזר טויטו: הפשט מניח שהתורה מדברת בלשון בני אדם; הדרש מניח שאינה מדברת כלשון בני אדם. גם רש"י, שמצהיר שהוא מפרש "פשוטו של מקרא", משתמש הרבה במדרש אגדה – וזה תקין, כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו".

עמדת השיעור: האמונה שלנו בתורה אינה תלויה בהוכחות ארכיאולוגיות – אך אנו לא מפחדים מהממצאים, ואף מוצאים בהם חיזוק. דוגמה מרכזית: מנסרת סנחריב.