אין תפילה שחוזרת ריקם
עריכה ברורה ומסודרת מתוך התמליל – על כוח התפילה, אמונה בגזירת שמים, והקריאה הגדולה של “והחי יתן אל ליבו”.
התפילות לא הלכו לאיבוד
לפעמים יש בלב חשש: אם בסוף קרה מה שקרה — אולי התפילות לא הועילו? אבל זו טעות. אנחנו לא יודעים את החשבון האלוקי, אבל יודעים שתפילה אמיתית אף פעם לא נאבדת. ייתכן שהיא פועלת להשיב את הנשמה בטהרה, לתקן את מה שבאה לתקן, או לפעול ישועות אחרות שאנחנו עדיין לא רואים.
גם כאשר התוצאה החיצונית כואבת וקשה מנשוא, אין זה אומר שהתפילה לא התקבלה. להפך — ייתכן שכל התפילות היו החלק האחרון והנצרך להשלמת התיקון.
שלושה סיפורים של אמונה
סיפור האריז"ל
מסופר שבזמן האריז"ל היו הורים שלא זכו לילדים, ולאחר שזכו לבן — כעבור שנה הילד נפטר. צערם היה נורא. אמר להם האריז"ל: דעו לכם, הילד הזה היה נשמה שהייתה צריכה תיקון של שנה אחת בלבד, ואתם זכיתם להיות הבית הקדוש שאירח אותה במשך אותה שנה בעולם הזה.
הסיפור עם רבי משה פיינשטיין
מסופר על נערה שחלתה באסתמה קשה. בבית היו תמיד כמה משאפים, כדי שבשעת חירום יהיה מה שיציל אותה. יום אחד קיבלה התקף, ולא מצאו את המשאפים בזמן, ורק לאחר מכן גילו אותם במקומות שונים בבית.
התחילו לומר: “איך לא ראינו? איך לא עשינו? אם רק היינו...” ואז מחה רבי משה פיינשטיין בחריפות: “אל תגידו שהיה אפשר לבטל את הגזירה — זו כפירה. אם זה קרה, סימן שכך היה צריך לקרות.”
הסיפור עם רב חיים קניבסקי
משפחה שאיבדה ילד קטן שנשכח ברכב באה שבורה לנחמה. רב חיים קניבסקי אמר להם: קראו לו אליהו? בשנה הבאה יהיה לכם בן, ותקראו לו גם כן אליהו — והוא ינחם את כל המשפחה.
וכך היה. נולד להם בן, והמשפחה מצאה בו נחמה. רמז של חסד, של המשכיות, ושל בשורה טובה מתוך החושך.
הכאב – והאמת שאסור לשכוח
אנחנו נמצאים בשעה קשה מאוד. הלב נשבר מול כאב כזה, מול ילדה, מול ילדים קטנים, מול טרגדיה שמזעזעת עיר, קהילה, ועם שלם. כולם בוכים, כולם נסערים, וכולם שואלים: למה?
אבל בתוך השבר, צריך להיזהר לא ליפול למחשבה של “אם רק היינו עושים כך וכך”. לא משום שאין אחריות אנושית, אלא משום שאחרי שהדבר כבר אירע — האמונה מחייבת אותנו לדעת: שום דבר לא קורה מחוץ לחשבון שמים.
מה ה' רוצה מאיתנו עכשיו?
- להתחזק באמונה — לדעת שהקב"ה מנהל את העולם, גם כשאיננו מבינים.
- להאמין בכוח התפילה — שכל תפילה פועלת, גם אם לא כפי שציפינו.
- להתעורר — “והחי יתן אל ליבו”, לקחת את הזעזוע הזה למקום של שינוי.
- לשוב בתשובה — לשאול באמת: איך ה' רוצה שנחיה? מה לתקן? במה להתחזק?
- להרבות בשורות טובות — להפוך את הכאב למנוף של קדושה, חיזוק, ואחדות.
והחי יתן אל ליבו
אולי זה בדיוק מה שמטלטל כל כך: לא אדם שכבר השלים חיים ארוכים, אלא נשמה צעירה, פרח שנקטף. ולכן הזעזוע חודר ללב של כולם. וזה עצמו המסר — לא לעבור הלאה כאילו לא קרה דבר, אלא לעצור, לבכות, ולהבין שהקב"ה מדבר אלינו.
עיקר הצער שלנו צריך להיות גם על עצמנו: שאנחנו עדיין לא יודעים מספיק מה ה' רוצה מאיתנו, ואיך לשוב אליו באמת.
סיום של אמונה ותפילה
יש לנו אמונה שלמה שכל התפילות עזרו. שום דמעה לא נאבדה. שום פרק תהילים לא היה לחינם. יהי רצון שנזכה לשמוע בשורות טובות, שנזכה לנחמה אמיתית למשפחה היקרה, לכל הסובבים, ולכל עם ישראל, ושנזכה במהרה לגאולה שלמה ולביאת משיח צדקנו. אמן.