השיעור נמסר ימים ספורים לפני ראש השנה — היום שבו אנו, בני אנוש, זוכים להמליך את בורא עולם למלך העולם. באותה שבת קוראים בתורה את פרשת ניצבים, "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם". פרשה זו מעוררת בכל שנה מחדש התרגשות מיוחדת.
ייתכן שרבים אינם שמים לב לכך, אך הרמב"ם כותב, שמי שאינו מאמין בביאת המשיח — אינו כופר רק בדברי הנביאים, אלא כופר בדברי התורה עצמה, שהרי התורה הבטיחה את הגאולה. ונשאלת השאלה: היכן בתורה הבטיחה זאת? רבים אינם יודעים להשיב על כך, אך המקור נמצא, בין השאר, בפרשת השבוע עצמה — בפרשת נצבים.
בסוף הפרשה כתוב:
"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה... וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה; אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" (דברים ל, א–ד)
הנה, פרשת השבוע עצמה מבטיחה במפורש את הגאולה: שיבת הגלויות, קיבוץ הנידחים מכל קצוות תבל. וכדאי מאוד להתבונן בפרשה, ולשים לב מה מובטח בה, מה כבר התקיים, ומה אנו רואים ממש בעינינו כניצוצות ראשונים של הגשמתה.
ומכאן אפשר לקשור את הדברים לראש השנה עצמו. כידוע, ראש השנה הוא הראשון מבין עשרת ימי תשובה. ונשאלת השאלה: איזו תשובה עושים בראש השנה עצמו? הרי בראש השנה אין נוהגים להזכיר חטאים ולפרטם, כפי שנוהגים בשאר ימות השנה. אם כן, מדוע בכלל קוראים לימים הללו "עשרת ימי תשובה", אם אי אפשר לחזור בתשובה ממש בראש השנה?
התשובה טמונה, להפתיע, בפרשת השבוע עצמה, בפסוק המסיים את עשרת פסוקי הגאולה:
"כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה; כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל, י)
מבואר בפסוק הזה, לכאורה, שני דברים: "לשמוע בקול ה'", ו"לשוב אל ה'". ולכאורה זה אותו דבר בדיוק — מדוע חוזרת התורה על עצמה בשני ניסוחים? אלא שמכאן לומדים יסוד גדול: תשובה אינה רק חרטה על חטאים. יש עוד סוג של תשובה, שהיא, כביכול, א' ב' של התשובה כולה — להרגיש קרבה לבורא עולם, להרגיש כמו ילד ליד אבא, קרוב לבורא עולם האוהב אותנו. זהו "כִּי תָשׁוּב אֶל ה'" — לשוב בלב, מתוך תחושת קרבה, ולא רק לשוב מן העברות.
וכיצד מגיעים לתחושה הזאת? על ידי שהאדם מרגיש אהבת ה', מתבונן בחסדיו ובטובותיו ובאהבתו אלינו, בדרך שבה הוא עוזר לנו בכול. מתוך התבוננות זו, שב האדם אל ה'. תפקיד ראש השנה אינו אפוא תשובה על חטאים, אלא תשובה אל בורא עולם עצמו.
ומה פירוש "להמליך את בורא עולם למלך"? יש הבדל גדול בין "מלך" לבין "מושל", כפי שמרומז בפסוק:
"כִּי לַה' הַמְּלוּכָה, וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם" (תהלים כב, כט)
מלך — הוא מי שהעם נמלכים בו ומקבלים אותו מרצונם. מושל — הוא מי שמושל בכוח, בלא הסכמת הנשלטים. וכאשר אנו אומרים שאנו ממליכים את בורא עולם, אין כוונתנו לומר שהוא שולט בנו בכוח, אלא שאנו מרגישים, מתוך בחירה חופשית, שבורא עולם הוא דבר נפלא, דבר טוב מאוד, דבר מתוק — ואנו רוצים שהוא יהיה מלכנו, מתוך רצון ואהבה. זהו תפקידנו בראש השנה. זוהי תשובת ראש השנה: להמליך את בורא עולם למלך, מתוך הרגשת אהבתו וקרבתו.
ולשם כך, עלינו להתכונן על ידי שנרגיש עד כמה וכמה בורא עולם אוהב אותנו. יהי רצון שנזכה כולנו ליום טוב, מלא שמחה, הודיה ואהבת ה'.