ישעיהו בן אמוץ ניבא על פני תקופה ארוכה, בימי ארבעה מלכי יהודה: עוזיהו, יותם, אחז ויחזקיהו. פרק א' בספרו — הנבואה הפותחת את הספר כולו, המוכרת כ"חזון ישעיהו" — משויכת בידי חוקרים ופרשנים לאירוע מדויק ומתוארך: שנת 701 לפני הספירה, שיא ימי מלכותו של יחזקיהו.
מותו הפתאומי של סרגון השני מלך אשור בשדה הקרב, בשנת 705 לפנה"ס, עורר גל מרידות רחב באימפריה האשורית. סנחריב, יורשו, נזקק מספר שנים כדי לדכא מרידות בבבל, ורק בשנת 701 לפנה"ס פנה למערב — ללבנט — כדי לדכא את הקואליציה שהתגבשה נגדו, ובראשה פיניקיה, ערי פלשת וממלכת יהודה בהנהגת יחזקיהו.
יחזקיהו, בניגוד למדיניות ההכנעה של אביו אחז, בחר במרד. הוא עמד מול פער כוחות עצום: הצבא האשורי היה המכונה הצבאית המתקדמת בעולם דאז, לעומת צבא יהודה הקטן שהתבסס בעיקר על מיליציית איכרים.
סנחריב פילס דרכו מפיניקיה, דרך פלשת, ואז מזרחה אל תוך יהודה. הוא החריב 46 ערים בצורות ומספר רב של יישובים קטנים בשפלת יהודה — כתובת עזקה שנמצאה בספריית אשורבניפל מתעדת את שיטות הפריצה: סוללות עפר, אילי מצור וחפירת מנהרות. לאחריה נפלה לכיש בטבח אכזרי, כפי שמתועד בתבליטי ארמון סנחריב בנינווה. משם שיגר סנחריב את גנרליו להטיל מצור על ירושלים עצמה, לאחר נאום איום מפורסם של רבשקה מול חומות העיר.
הפסוקים הקשים בפרק א' אינם חזון עתידי — הם תיעוד ישיר של המציאות שנגד עיני הנביא ממש:
דימוי ה"סוכה בכרם" מדויק מבחינה חקלאית: סוכת שמירה שהוקמה להגן על הכרם בעונת הבציר, שנותרה בודדה ושוממת לאחר שהיבול סביבה נלקח. כך בדיוק עמדה ירושלים בקיץ 701 לפנה"ס — עיר יחידה שנותרה עומדת על תִּלה, מבודדת בלב שטח יהודה החרב כולו סביבה. זהו הבדל מהותי מחורבן בית ראשון, שבו נשרפה ירושלים עצמה ולא נותר בה מבנה מוגן כלשהו שידמה ל"סוכה".
העדות המקראית אינה עומדת לבדה. סנחריב עצמו תיעד את מסעו על גבי מנסרות חרס (מנסרת טיילור, מנסרת שיקגו ומנסרת מוזיאון ישראל), המתארות את המערכה מנקודת מבטו.
על רקע חורבן השפלה והמצור המאיים על ירושלים, ישעיהו אינו מסתפק בתיאור המצב הביטחוני — הוא פונה בתוכחה מוסרית חריפה כלפי העם ומנהיגיו:
המסר המרכזי של הנביא: המשבר הביטחוני והחורבן שהמיטה אשור אינם אירוע מקרי, אלא תוצאה ישירה של הריקבון המוסרי בירושלים — עיר שהייתה בעבר סמל למשפט וצדק, והפכה למקום של עושק ושחיתות עמוקה.
חז"ל קבעו לקרוא את פרק א' בישעיהו כהפטרה בשבת שלפני תשעה באב — "שבת חזון" — כדי לעורר את הלב לתשובה לקראת יום החורבן. עצם השיבוץ הזה, לצד המילה "חורבן" שחוזרת בפרק, יצר לאורך הדורות רושם עממי מוטעה.
בסופו של אותו משבר, ירושלים ניצלה בדרך פלא כאשר מלאך ה' פגע במחנה אשור — ייתכן שבשילוב עם קריסה לוגיסטית ומגפה שפרצה בקרב הצבא הצר, כתוצאה גם מחסימת מקורות המים על ידי יחזקיהו. אך ערי השפלה נותרו הרוסות, והתוכחה המוסרית של ישעיהו נותרה חיה ורלוונטית לדורות רבים אחריו.