חיים בתוך נבואות שמתגשמות

כשמישהו נותן לנו מתנה, אנחנו אומרים ״תודה״. אבל התורה מלמדת אותנו להודות יותר מזה: להודות גם על כל מה שהביא אותנו אל המתנה.

בבית המקדש, כשהיו מביאים ביכורים — הפירות הראשונים של השנה — הנה מה שאמרו: לא רק ״תודה על הפירות״. הם התחילו הרבה הרבה אחורה, מסיפור יעקב אבינו, דרך יציאת מצרים, עד שהגיעו לארץ.

רבי ירוחם ממיר אמר שזה יסוד גדול: מי שמכיר טובה אמיתית חוזר אחורה ומודה על כל הצעדים שהובילו אל הטוב שלו.

גם בחתונה אנחנו עושים כך! בשבע הברכות אומרים ״שהכל ברא לכבודו״ — מודים לה' על בריאת כל העולם, כדי שנרגיש כמה שהשמחה שלנו גדולה.

ואתם? כשנכנסים לבית חדש בארץ ישראל, אפשר לשבת יחד ולספר: ״תודה, ה', שהבאת אותנו מאבא של אבא של אבא… עד לבית הזה.״

בליל הסדר אנחנו עושים משהו מפתיע. לפני שמדברים על החופש — מספרים על העבדות.

למה? כי מי שלא יודע מהי עבדות, לא יכול להבין עד הסוף מהי חרות. כשנזכרים בקושי, ההודיה נעשית עמוקה ואמיתית יותר.

כך כתוב במשנה: ״מתחיל בגנות ומסיים בשבח״.

כך גם אפשר לעשות כשחוגגים בית חדש בארץ ישראל: קודם נספר איך היה קשה לפני שנים, ואחר כך נשיר ונודה לה' על הטוב.

• קודם — נזכרים איך היה.
• אחר כך — מודים על מה שיש.
• ובסוף — שרים בשמחה!

היה פעם יהודי צדיק בירושלים בשם רבי שמחה שפירא. הוא נולד ברוסיה, באזור שכמעט לא היה בו תורה, ובצעירותו עבר דברים קשים מאוד — ומכל פעם ה' הציל אותו בנס.

פעם אחת היה בסכנה גדולה בצבא, וניצל. אחר כך נסע באנייה קטנה לארץ ישראל, והייתה סערה עצומה בים — אניות גדולות נבלעו בגלים, והוא, בסירה הקטנה, הגיע בשלום.

כל חייו הוא זכר את הניסים. הוא אף פעם לא היה עצוב, כי הרגיש שהכול — הכול — מתנה.

כשהיה זקן בן תשעים ושלוש, שאלו אותו: ״סבא, איך אתה מרגיש?״ הוא חייך חיוך של אור ואמר:

תגיד לי, אני יכול לבוא בטענות להקב״ה? שבעים ושלוש שנים קיבלתי במתנה!

והוא הוסיף: יש לי אשה, ילדים ונכדים — הכול מתנה.

הסוד של רבי שמחה כל נשימה היא מתנה. ״כל הנשמה תהלל י־ה״.

בתורה ה' הבטיח לנו הבטחה מיוחדת. כשנצא מהארץ, היא תישאר ריקה, ואפילו האויבים לא יצליחו להתיישב בה:

וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ (ויקרא כו, לב)

רש״י מסביר: זו מידה טובה לישראל — הארץ לא נותנת לאחרים להרגיש בה בבית, כי היא מחכה לנו.

הרמב״ן, לפני כמעט שמונה מאות שנה, ראה את זה בעיניים. הוא כתב שעמים רבים ניסו להושיב את הארץ ולא הצליחו. ממש כמו שה' הבטיח!

אפילו אחרי הרבה שנים, מבקרים מרחוק כתבו שהארץ שוממה וריקה. ועכשיו — כשבנים שבו הביתה — הארץ פורחת מחדש.

לפני כשבע מאות וחמישים שנה הגיע לירושלים רבי משה בן נחמן — הרמב״ן. הוא כתב מכתב אהוב לבנו נחמן, ואנחנו יכולים לקרוא אותו גם היום:

יברכך ה׳, בני נחמן, וראה בטוב ירושלים…

הוא סיפר שירושלים הייתה חרבה, ושכמעט לא היו בה יהודים. רק שני אחים צבעים גרו שם, ובביתם התפללו.

אבל הרמב״ן לא ישב ובכה. הוא חיפש מקום לבית כנסת — ומצא בית חרוב עם עמודי שיש יפים וכיפה! הוא לקח אותו, והתחילו לתקן. שלחו להביא ספרי תורה מעיר שכם, והתפללו.

בסוף המכתב הוא כתב דבר שמחמם את הלב: מי שזכה לראות את ירושלים בחורבנה, ה׳ יזכה אותו לראות אותה בבניינה.

אנחנו, היום, זכינו לראות את זה!

הנביא יחזקאל קיבל הודעה מיוחדת מה׳: לדבר אל ההרים! לא אל אנשים — אל הרים וגבעות, אפיקים וגאיות.

וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא (יחזקאל לו, ח)

כלומר: ״הרים, תצמיחו פירות! עם ישראל קרוב לחזור!״

הנביא גם ניבא:

וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד… וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן

אנשים שראו את הארץ שוממה, יגידו: ״הארץ הזאת שהייתה ריקה — נהייתה כמו גן עדן!״

ובימינו, בגליל, בכנרת ובעמקים, אנחנו רואים בדיוק את זה: שדות, פרדסים וכרמים במקום ששקט ושממה.

בנבואת יחזקאל (פרק לו) יש חמישה דברים שה׳ הבטיח — וכולם מתגשמים בימינו!

• שיבת עם ישראל — ״וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת״.
• לב חדש — ״וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ… לֵב בָּשָׂר״, לב רך שאוהב את ה׳.
• שפע בשדות — ״וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה״.
• בניין הערים — ״וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת״.
• עם גדול — ״אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם״.

מומלץ מאוד, בכל חנוכת בית, לקרוא את הנבואה ולהודות לה' על כל חלק וחלק.

כשם שמודים על כל טיפה — כך מודים על כל נבואה שמתגשמת.

הנביא מלאכי אמר לעם ישראל:

כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְיָ צְבָאוֹת (מלאכי ג, יב)

רש״י מסביר: ארץ חפץ — ״ארץ שחפצתי בה״. כלומר, ארץ ישראל היא הארץ שה׳ בעצמו רוצה ואוהב.

הגאון מוילנא (הגר״א) התגעגע לארץ הזאת כל כך! הוא ניסה לעלות ולא הצליח, אבל תלמידיו המשיכו את החלום, ועלו לארץ ישראל. היו שם קשיים גדולים, אבל הם לא ויתרו — כי רצו לבנות את הארץ.

הגר״א ראה שאחד הסודות לאושר של עם ישראל הוא שיש לנו ארץ ישראל, ארץ שלה יחס מיוחד עם ה׳.

כך זה נשמע: ״אשריך, ישראל!״ — כי אנחנו קרובים לה׳ בארץ שהוא אוהב.

בדרך חזרה לארץ, העם שלנו עלה מדרגה אחרי מדרגה:

כבר לפני חמש מאות שנה עלו האר״י הקדוש ורבי יוסף קארו. אחר כך רבי חיים בן עטר ותלמידיו, ורבי חיים אבולעפיה שבנה קהילה בטבריה.

מאז, יהודים מ־102 מדינות עלו וישבו בארץ. והיום, לפי הספר, כמעט חצי מעם ישראל גר בארץ ישראל!

משה רבנו אמר מזמן:

וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים

הנביא יחזקאל כבר דיבר על ארץ ״מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב, מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים״ — וכך זה קורה לנגד עינינו.

בממשלת אנגליה לא היו הרבה אוהבי ישראל. ובכל זאת, ה׳ סידר שיהיו שם שלושה אנשים חשובים שעזרו:

• המלך ג׳ורג׳ החמישי — מספרים שכשהיה קצין צעיר בצי, התארח בליל הסדר בירושלים אצל הראשון לציון. הוא אמר שהוא שמח לעזור, כי כתוב בתורה שעם ישראל ישוב לארצו.
• ראש הממשלה לויד ג׳ורג׳ — אדם שאהב מאוד את התנ״ך, ושמח להיות שותף לקיום הנבואות.
• שר החוץ בלפור — שחתם על ההצהרה המפורסמת, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

החפץ חיים כתב שאין להתפלא: אצל ה׳ יש דרכים רבות להושיע. ״הקב״ה נותן בלב מלכי האומות״ לעזור לישראל — כמו שעשה בימי כורש, מלך פרס, שאמר ליהודים: ״מי בכם מכל עמו — יעל!״

וכשהאו״ם הסכים להקים מדינה יהודית, רבים מגדולי ישראל אמרו: ״מאת ה׳ הייתה זאת!״

במדרש כתוב משפט מרגש. ה׳ אמר למשה:

אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי

שימו לב: שלושה אהובים ביחד — ה׳, עם ישראל, וארץ ישראל!

כשאנחנו גרים בארץ, זה לא רק ״מקום״. זו מתנה של אהבה מה׳.

רבי יוסף חיים זוננפלד, לפני יותר ממאה שנה, כתב בהתרגשות על מה שראה: בתים חדשים, מושבות, גנים ופרדסים, מסילת ברזל — ״האם לא ניתן לראות כאן יד השגחה עליונה?״

ואפילו עולם התורה פורח: כשהרב כהנמן היה בארץ הוא ספר 148 ישיבות. היום יש בישראל כ־1,600 ישיבות ועוד אלפי תלמודי תורה!

בשנת תש״ח, כשמדינת ישראל נולדה, שבע מדינות מסביב איימו עליה. ליישוב העברי היה מעט מאוד נשק — בספירה התברר שיש רובה אחד לכל שלושה חיילים!

מומחים בעולם אמרו שישראל לא תשרוד. אבל מה קרה? אנשים פשוטים התמלאו גבורה: בחורים עם בקבוקי תבערה מול טנקים, ויישובים קטנים שעמדו מול צבאות.

אחר כך, יהודים מכל העולם התגייסו: שלחו נשק, ובאו להתנדב לעזור. ובסוף המלחמה — הייתה תחושה שקרה נס גדול.

גם במלחמות שבאו אחר כך, עמדנו מעטים מול רבים. וכל פעם ראינו שה׳ שומר על עמו.

ובנוסף, ארץ ישראל היום היא אחת הארצות המפותחות והפורחות באזור! זה נס שלא מפסיק.

לפני מלחמת ששת הימים, בשנת תשכ״ז, הרבה אנשים פחדו מאוד. הערבים הכריזו שהם רוצים להשמיד את ישראל, ולא נראה שמישהו יעזור.

אחד מאלה שהיו שם, הרב שמחה כהן, סיפר: ״הייתי אברך צעיר, והלב היה מלא חרדה.״

ואז, תוך ימים ספורים — קרה נס! ה׳ הציל את עם ישראל. והדבר המרגש ביותר: הכותל המערבי וירושלים חזרו אלינו, וגם מערת המכפלה.

חג השבועות באותה שנה היה בלתי נשכח: אלפים ורבבות יהודים נהרו לכותל, לקבר רחל ולמערת המכפלה.

הרב כהן תיאר את זה כך: זה היה ״ממש כמו אדם שנעשה לו נס ממות לחיים, וראוי להודות לה׳ על כך״.

הרב יחזקאל לווינשטיין אמר באותם ימים: ״האל״ף בעת כזו להכיר שזה מעשה ה׳, לא מקרה״. ואנשים רבים התחילו לחזור לאמונה ולתורה.

אחרי מלחמת ששת הימים קרה משהו מיוחד: אפילו אנשים שלא מאמינים כמונו אמרו שזה לא טבעי. כך מובא בספר:

• מלך מרוקו אמר לעמו: ״אלוהים הוא אשר עולל זאת.״
• עיתונאי בריטי כתב: ״רק יד ההשגחה העליונה הייתה בנצחונה של ישראל.״
• קצין מצרי בשבי אמר: ״אם אחיה אלף שנה לא אוכל להסביר מה קרה כאן.״
• נציג עיתונות גרמנית אמר: ״שום הגיון צבאי אינו מסוגל להסביר זאת.״

זה כמו הפסוק שאנחנו אומרים בתהילים:

הַלְלוּ אֶת יְיָ כָּל גּוֹיִם

ולפעמים, כשכולם סביב רואים נס — גם אנחנו צריכים לפקוח עיניים, ולהגיד בקול: ״תודה, ה׳!״

הנביא זכריה אמר דבר מפתיע: ירושלים תהיה כל כך גדולה, שהחומות לא יכילו את כולם!

פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ (זכריה ב, ח)

לפני כמאתיים שנה כולם גרו בתוך חומות העיר העתיקה. שערי העיר נסגרו מדי ערב. אבל התחילו להרגיש צפיפות — והחלו לבנות שכונות חדשות מחוץ לחומות.

אחד האנשים החשובים היה רבי יוסף ריבלין — ״בונה השכונות״. הוא התיישב כמעט לבדו בשכונה הראשונה, נחלת שבעה. כל הסביבה הייתה מדבר שומם! שנתיים ושמונה חודשים גר שם כמעט לבד.

אחר כך עזר להקים שלוש עשרה שכונות: מאה שערים, משכנות ישראל, שערי צדק ועוד. בזכות מסירות הנפש שלו נפתחה ירושלים החדשה.

הנביא זכריה ניבא תמונה יפה:

עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ

ויש עוד פסוק מפתיע: ״כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה… גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְיָ״ — כלומר, גם לה׳ זה יהיה פלא!

לפני יותר ממאה שנה כתב אדם אחד שעבר ברחובות ירושלים: ״כשאני רואה את הבניינים היפים, את בתי הכנסת והישיבות, ואת הצעירים העליזים — אני נזכר איך היה לפני ארבעים שנה, ואיני מאמין.״

ואנחנו היום? כשאנחנו הולכים בירושלים ורואים סבים וסבתות וילדים משחקים — אנחנו רואים את הנבואה מול העיניים.

בשבע ברכות אומרים פסוק יפה:

עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

אם נחשוב על זה, זו לא רק תפילה לעתיד — זה כבר קורה! בירושלים מתקיימות כל כך הרבה חתונות יהודיות, יותר מבכל עיר אחרת בעולם.

רבי דב יפה, משגיח בישיבת כפר חסידים, היה אומר בהתרגשות בחתונות: ״לא פשוט שזוכים לראות את חסד ה׳ הנפלא של ההבטחה — עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון ושמחה, קול חתן וקול כלה!״

כשאנחנו שומעים תופים ושירים בחתונה בירושלים — זה הנבואה שמתגשמת, ממש כאן.

בכל העולם המדבר גדל וגדל — אבל בישראל קורה ההפך!

וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן (ישעיהו נא, ג)

בנגב היו שטחים ריקים וחמים. אבל כשהתחילו להתיישב — המדבר נסוג דרומה! היום חלקים גדולים מצפון הנגב ומהנגב המערבי הם שדות, פרחים ועצים, ונקראים ״אסם התבואה של ישראל״.

זה נס שקורה לנגד עינינו: מדבר שהופך לגן.

כך מתקיימת הנבואה: ״לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא״.

מעשה ברבי יהושע ליב דיסקין, הרב מבריסק. פעם בא אליו אורח, ואז נשמע קול צפירה חזקה מרחוק.

״מה הקול הזה?״ שאל הרב. אמרו לו: ״זו הרכבת! היא התחילה לנסוע לירושלים.״

הרב התלהב ואמר: ״אהה! כבר מפנים את הדרכים! כבר, כבר, וזמן הגאולה קרב!״

למה אמר כך? כי כשהבית המקדש נחרב — הדרכים נהרסו (״גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית״). והנביא ישעיהו אמר שכשהגאולה תתקרב — ייסללו הדרכים מחדש:

עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה

וגם בפרקי דרבי אליעזר נכתב שבסוף הימים יפנו את הדרכים. וכשרואים היום כביש, רכבת וגשר — זה עוד סימן שהגאולה קרובה.

בגמרא מסופר שרמי בר יחזקאל הגיע לבני ברק וראה דבר מצחיק: עיזים אכלו מתחת לעצי תאנים, ודבש של תאנים נטף יחד עם חלב העיזים, ונוצרה תערובת!

הוא קרא: ״הַיְנוּ ׳זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׳!״ — זה בדיוק מה שהתורה אמרה.

היום, לפי הספר, ארץ ישראל מצטיינת: תנובת החלב של פרה:

הנביא עמוס ניבא:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ… וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה

הכוח הסודי של עם ישראל יוצא לפועל רק בארץ ישראל. בחוץ לארץ הוא כמו ״גן נעול, מעיין חתום״ — ובארץ הוא פורח!

מסופר על רב אחד, שבת בעיר ראוונא. בבית הכנסת הוא ראה שאין רצפה.

במוצאי שבת קרא לכולם ואמר: ״חכמים אמרו שבזמן המשיח ׳עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל׳. אם יעופו בתי הכנסת באוויר לארץ — ואצלכם אין רצפה — תישארו למטה!״

כולם צחקו, ובאותו לילה החליטו להתקין רצפה.

אבל הגאון רבי לייב מינצברג הסביר דבר אחר מקסים. מה זה ״בתי כנסיות שבבבל נקבעים בארץ ישראל״? הסתכלו בירושלים!

• בית המדרש של גור
• בית המדרש של בעלז
• בית המדרש של ויזניץ
• ישיבת סלבודקא, חברון, מיר, פוניבז׳

כולם נקראים על שם עיירות מחוץ לארץ — והם כולם כאן, בארץ ישראל!

כך כתוב בספר על כמה דברים שמראים את הברכה:

• חכמה — יהודים הם פחות מחצי אחוז מאוכלוסיית העולם, ובכל זאת זכו בחלק גדול מפרסי נובל. גם ישראל מצטיינת בהמצאות ובחדשנות.
• אריכות ימים — ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה״. באורך החיים ישראל בין המובילות בעולם.
• ביטחון בדרכים — לפני ארבעים שנה נהרגו הרבה אנשים בתאונות, והיום המספר ירד מאוד, למרות שיש הרבה יותר אנשים ומכוניות. אפשר רק להודות!

הלב צריך להיות מלא תודה על כל ההתקדמות הזאת.

כבר כתוב בתורה: ״עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה״.

(המספרים בסיפור הזה לקוחים מהספר ״ארץ הגן עדן״.)

בספר ״ארץ הגן עדן״ מדובר על קניית דירה בארץ ישראל. ומתחילים לחשוב על משפחות שאין להן כסף לקנות בית.

בישראל יש משהו מיוחד: דיור ציבורי. המדינה בונה בתים עבור מי שאין לו יכולת לקנות. כך מספרים בספר שנבנו עד היום יותר מארבע מאות אלף דירות כאלה!

כשהגיעו עולים רבים — ניצולי שואה ועולים מארצות רחוקות שלא יכלו לקחת איתם כלום — המדינה עזרה להם למצוא בית.

עם ישראל הוא עם החסד. כשאנחנו משלמים מיסים, אפשר להתכוון לעשות מצווה — לעזור למי שצריך.

הלב שלנו שמח לראות כמה חסד יש בארץ.

בגמרא כתוב משפט נפלא:

גְּדוֹלָה צְדָקָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה

כלומר, כשאנחנו עושים צדקה — אנחנו מקרבים את הגאולה!

ובארץ ישראל יש הרבה צדקה, גם ברמה של המדינה כולה:

• ביטוח לאומי — קצבאות לאנשים עם מוגבלויות, לחולים, לאלמנות וליתומים.
• משרד הרווחה — עובדות ועובדים סוציאליים שעוזרים למאות אלפי אנשים.
• מערכת בריאות — אחת הטובות בעולם, שנותנת טיפול לכולם, גם למי שאין לו הרבה כסף.

הספר מסביר שעשירים משלמים יותר כדי שמי שקשה לו יקבל עזרה — וזו צדקה בנויה בתוך החברה שלנו.

הרבה אנשים גם תורמים בעין יפה לארגוני חסד, ומזה רואים שעם ישראל הוא עם חסד!

כדאי גם לספר טוב על ישראל — כי לדבר בזכותם של ישראל מעורר נחת רוח בשמיים.

למה בעצם ה׳ מחזיר אותנו לארץ? ביחזקאל כתוב:

לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי

ה׳ עושה את זה כדי שיתקדש שמו בעולם. כשהיינו בגלות, העמים אמרו: ״אלה עם ה׳, ומארצו יצאו״ — וזה היה חילול השם.

אבל עכשיו כשחוזרים לארץ ומצליחים — זה מקדש את שם ה׳, כי כולם רואים ש־ה׳ מקיים את ההבטחות שלו!

הרב יהודה ליב חסמן הסביר: מי שאומר תודה על הטוב ומקבל אותו בשמחה — מקדש שם שמים. ומי שרק מסתכל על מה שחסר — יש בזה חשש לחילול השם.

לכן, כל פעם שאנחנו מספרים בשמחה על הטוב שה׳ עושה לנו — אנחנו מקדשים את שמו.

דוד המלך כתב לנו שיר שלם של תודה! זה מזמור קז בתהילים.

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם

המזמור מדבר על קיבוץ גלויות! ובפעם הזאת, העם חזר מארבע רוחות העולם, באוניות ובמטוסים — לא כמו ביציאת מצרים או בבבל.

וגם הסוף של המזמור מתאר את הארץ שלנו:

יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים

והסיום מזמין אותנו:

מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְיָ

כלומר: מי שחכם — יתבונן ויראה את חסדי ה׳.

בסוף ״ישתבח״ אנחנו אומרים: ״הבוחר בשירי זמרה״. מה זה אומר?

אפשר לפנות לה׳ בשתי דרכים: לבקש ממנו מה שחסר לנו, או להודות לו ולשבח אותו על מה שיש. וה׳ בוחר — הוא אוהב במיוחד את הפנייה של שבח והודאה!

רבנו יונה כותב שאדם חייב להודות לה׳ תמיד. ולעומת זאת, להצטער על החורבן — זה רק ״ראוי״. הודיה היא חובה, וזה ״העיקר״.

אז מה מקרב את הגאולה יותר? בכי על מה שעדיין חסר — או הודיה על הטוב שכבר יש?

מי שחושב על זה מגלה שההודיה מקרבת באהבה: על קיבוץ גלויות, על ירושלים, על שפע, על תורה — הכול מתנות מה׳.

מה נעשה? * נודה — בבוקר, בצהריים ובערב. * נשיר את ״הודו לה׳ כי טוב״. * נספר לכולם על החסדים.

ובע״ה נזכה בקרוב לגאולה השלמה. 💖