על פי המשנה ברורה ושער הציון. המקורות המלאים – בהמשך הדף.
א. סעודת אירוסין היא סעודת מצוה, וכן הסעודה שעושים כשהכלה מקבלת סבלונות (מתנות החתן). (מ״ב תמ״ד כד)
ב. בזמננו שאין מקדשים אלא בשעת החופה, הסעודה שעושים בשעת כתיבת התנאים והקניין – נחשבת סעודת מצוה לעניין ביטול חמץ ולעניין עירוב תחומין. (מ״ב תמ״ד כד; תט״ו ב) אבל לעניין ערב שבת כתב שאינה סעודת מצוה (ועיין בסוף הדף). (מ״ב רמ״ט ט)
ג. מה שנוהגים לאכול מיני מתיקה ומרקחת בשעת כתיבת התנאים – אינו נקרא ״סעודה״, ומותר בכל הזמנים. (מ״ב רמ״ט ט; תקמ״ו ב; תקנ״א טז)
ד. מי שאירס לפני ערב שבת – לא יעשה את סעודת האירוסין בערב שבת. אירס בערב שבת עצמו – מותר לעשות את הסעודה באותו יום, וכן סעודת נישואין שהיו בערב שבת. ומכל מקום טוב לדחות את הסעודה ליום אחר אם אפשר. (מ״ב רמ״ט ט; שעה״צ יא–יב)
ה. סעודה של שידוכין כשלנו – אין לעשותה בערב שבת, אפילו אם נגמר השידוך באותו יום. (מ״ב רמ״ט ט)
ו. מותר לערב עירוב תחומין כדי ללכת לסעודת אירוסין או לסעודת קניין שעושים היום, שגם הן סעודת מצוה. (מ״ב תט״ו ב)
ז. ההולך בי״ד בניסן לסעודת אירוסין או לסעודת התנאים ונזכר שיש לו חמץ בביתו: אם יכול לחזור, לבער ולחזור לסעודה – יחזור ויבער; ואם לאו – יבטלנו בלבו. (שו״ע תמ״ד ז; מ״ב כד, כז)
ח. הביטול מועיל רק עד סוף שעה חמישית. אם כבר הגיעה שעה שישית – יחזור לבער. (מ״ב תמ״ד כט)
ט. דין זה נאמר בחתן עצמו, ויש מקילים גם במי שהוזמן לסעודה. סעודת ברית מילה אינה בכלל היתר זה. (מ״ב תמ״ד כג, כה)
י. מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה, אבל לא ריקודים ומחולות. (מ״ב תצ״ג ג)
יא. מותר לקדש, וכל שכן לכתוב תנאים. (מ״ב תקמ״ו ב)
יב. סעודת אירוסין אסורה רק כשהיא גם בבית הארוסה וגם בשעת האירוסין; חסר אחד מהם – מותר. ריקודים ומחולות – מותר. (מ״ב תקמ״ו ג–ו)
יג. סעודה אחר כתיבת התנאים – הט״ז אוסר, ושאר אחרונים מקילים. ואם אינה סעודה גמורה – ודאי מותר. (מ״ב תקמ״ו ב; שעה״צ ה)
יד. מי שגירש את ארוסתו – לא יחזור ויארס אותה במועד בסעודה. (מ״ב תקמ״ו ח)
טו. מי״ז בתמוז עד ראש חודש אב – מותר לארס, ואפילו לעשות סעודת אירוסין. (מ״ב תקנ״א יט)
טז. מראש חודש אב – מותר לכתוב תנאים, אבל לא לעשות סעודה, אפילו בשבת ואפילו בלי ריקודים. ובתשעה באב עצמו מותר לארס, שלא יקדמנו אחר. (מ״ב תקנ״א טז–יז)
יז. בליל עשירי באב – סעודה שלפני החתונה שאין שולחים בה סבלונות אינה סעודת מצוה, ואין לאכול בה בשר. (מ״ב תקנ״ח ב)
יח. שוברים כלי בשעת כתיבת התנאים – זכר לחורבן, כמו שבירת הכוס בחופה. (מ״ב תק״ס ט)
שולחן ערוך או״ח רמ״ט, ב: ״אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו הוא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת״.
אירס קודם לכן – אסור. אף שסעודת אירוסין היא מצוה, ״היה לו להקדימה״. מ״ב רמ״ט ס״ק ט
אירס בערב שבת – מותר. כיון שהאירוסין עצמם מותרים בערב שבת ״משום שלא יקדמנו אחר״, ממילא מותרת גם הסעודה, ״וחשובה כמו סעודת מילה ופדיון הבן שזמנה קבוע״. וכן אם הנישואין בערב שבת. ומכל מקום ״לכתחלה טוב ונכון אם אפשר לדחות הסעודה למחר או יום אחר״. שם
הנישואין בזמננו. כיון שהמנהג לקדש בשעת הנישואין, ״לכולי עלמא שרי, דלא גריע מסעודת ארוסין״ (בשם האשל אברהם, סימן תמ״ד). ובשם האליה רבה – שמחמיר בזה אם אפשר, ״וטוב לכתחלה לחוש לדבריו״. שער הציון רמ״ט ס״ק יא–יב
סעודת השידוכין שלנו – אסורה בערב שבת:
״ודע דכל זה בסעודת אירוסין, אבל בסעודה שעושין בשידוכין שלנו לא הוי סעודת מצוה, כן כתב בפרי מגדים בסימן תמ״ד. ולפי זה אין לעשותה בערב שבת אפילו אם נגמר השידוך באותו יום. ומה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה.״ מ״ב רמ״ט ס״ק ט
שולחן ערוך או״ח תט״ו, א: ״אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, כגון... לבית המשתה של נישואין״.
״וה״ה סעודת אירוסין או סעודת קנין שנוהגין לעשות עכשיו, שגם אלו סעודת מצוה הם.״ מ״ב תט״ו ס״ק ב
משנה פסחים ג, ז; שולחן ערוך או״ח תמ״ד, ז: ההולך ביום י״ד לשחוט את פסחו, למול את בנו או לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בביתו – אם יכול לחזור לבער ולחזור למצותו, יחזור ויבער; ואם לאו – יבטלנו בלבו.
״סעודת אירוסין – וה״ה סעודה שעושין בשעה שהכלה מקבלת סבלונות. וכתבו האחרונים דה״ה בזמנינו כשעושין סעודה בשעת כתיבת התנאים גם כן מקרי סעודת מצוה.״ מ״ב תמ״ד ס״ק כד
סעודת ברית מילה – אינה בכלל זה. ״ולסעודת ברית מילה משמע דלא מיקרי מצוה לענין זה לבטל מצות ביעור״. מ״ב תמ״ד ס״ק כג
מי שהולך לסעודה. ״משמע דדוקא בחתן עצמו מיירי, ויש שמקילין גם כן באחר אם קרוי לסעודת אירוסין״. מ״ב תמ״ד ס״ק כה
אם יכול לחזור – יחזור. ״מאחר שלא יתבטל המצוה על ידי הביעור יקיים שניהם, ומשמע דמצות ביעור קודמת״. מ״ב תמ״ד ס״ק כז
הביטול – רק בשעה חמישית. סומכים על הביטול כי מן התורה די בו, ״ובמקום מצוה העמידו חכמים על דברי תורה״. אבל אם כבר הגיעה שעה שישית, שאין בידו לבטל – יחזור לבער. מ״ב תמ״ד ס״ק כט
שולחן ערוך או״ח תצ״ג, א: נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת, ״אבל לארס ולקדש שפיר דמי״.
״שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין, מכל מקום מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה, אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור.״ מ״ב תצ״ג ס״ק ג
שולחן ערוך או״ח תקמ״ו, א: אין נושאין נשים במועד, ״ומותר לארס, ובלבד שלא יעשו סעודת אירוסין״.
אירוסין ותנאים – מותר. ״אפילו לקדש, דבאירוסין לבד ליכא שמחה, וכל שכן שמותר להתקשר בתנאים לשידוך בחול המועד כנהוג בינינו״. מ״ב תקמ״ו ס״ק ב
״והסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים – הט״ז אוסר כמו לענין אירוסין, אבל שארי אחרונים מקילין בזה, דלא חשיב שמחה כאירוסין. ועל כל פנים אם אינו עושה סעודה גמורה, כי אם מרקחת וכדומה, בודאי אין להחמיר.״ מ״ב שם
ואפילו בסעודה גמורה – ״הוא דוקא כשעשה בשעת התנאים, אבל שלא בשעת מעשה אין להחמיר כלל, ודלא כט״ז שהפליג להחמיר בזה״ (בשם המאמר מרדכי). שער הציון תקמ״ו ס״ק ה
מתי אסורה סעודת אירוסין. רק אם נעשית גם בבית ארוסתו וגם בשעת האירוסין; ״אם חסר תנאי אחד – מותר״. ״בשעת אירוסין״ היינו בתוך הסעודה או תיכף אחריה; בזמן מופלג באותו יום יש מקילים ויש מחמירים; ואם הסעודה ביום אחר – ״בודאי יש להקל״. מ״ב תקמ״ו ס״ק ג–ד
ריקודים ומחולות מותרים, ״ואפילו בבית ארוסתו, דזה לא מיקרי שמחה״, ושלא בבית ארוסתו או שלא בשעת האירוסין – ״כל זה לא נקרא סעודת אירוסין״. מ״ב תקמ״ו ס״ק ה–ו
גירשה מן האירוסין – אסור לחזור ולארס אותה ולעשות סעודה במועד, ״דכיון דלא נשאה מעולם היא עתה חדשה לו ואיכא שמחה״. מ״ב תקמ״ו ס״ק ח
שולחן ערוך או״ח תקנ״א, ב: מראש חודש עד התענית ״אין נושאין נשים ואין עושין סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס שלא יקדמנו אחר״. ורמ״א: נוהגין שלא לישא מי״ז בתמוז.
״דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה כל כך, וכל שכן דמותר להתקשר בכתיבת תנאים. ומכל מקום סעודה אסור לעשות אף באופן זה, ואפילו בלא ריקודין ומחולות, ואפילו בשבת אסור לעשות סעודה בשביל זה. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מיקרי סעודה.״ מ״ב תקנ״א ס״ק טז
אירוסין בתשעה באב עצמו – אף שיש באירוסין ״שמחה קצת״, מותר ״מטעם שלא יקדמנו אחר״. מ״ב תקנ״א ס״ק יז
מי״ז בתמוז עד ראש חודש אב – ״באירוסין אין נוהגין להחמיר, ואפילו סעודת אירוסין מותר לעשות״. מ״ב תקנ״א ס״ק יט. ובשער הציון שם (בשם האליה רבה ודרך החיים): ״ועיין שם דסעודת שדוכין הוי מצוה כמו סעודת ארוסין״. שער הציון תקנ״א ס״ק כו
אכילת בשר בסעודת אירוסין. הרמ״א (תקנ״א, י) מונה ״סעודת אירוסין״ בין סעודות המצוה שאוכלים בהן בשר ושותים יין. והמשנה ברורה מקשה: הרי לעיל (סעיף ב) אסור לעשות סעודת אירוסין? ומיישב: ״אפשר דמיירי שלא בשעת אירוסין או שלא בבית ארוסתו, דליכא שמחה כל כך, ויש שמוחקין אלו שני תיבות [מגן אברהם]״. מ״ב תקנ״א ס״ק עד
שולחן ערוך או״ח תקנ״ח, א: נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי.
בסעודת מצוה מותרים כל הקרואים לאכול בשר, ״אך הסעודה שעושין בלילה שלפני החתונה, במקום שאין משלחין באותו פעם סבלונות – לא מיקרי סעודת מצוה, ולכן אין לאכול בשר״. מ״ב תקנ״ח ס״ק ב
רמ״א או״ח תק״ס, ב: ״ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה... כדי לזכור את ירושלים״.
״וזו היא גם כן הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים.״ מ״ב תק״ס ס״ק ט
כשמעמידים את המקומות זה מול זה, נראה שהמשנה ברורה כותב בעניין זה בשני כיוונים:
| מקום | העניין | סעודת השידוכין / התנאים |
|---|---|---|
| מ״ב תט״ו ס״ק ב | עירוב תחומין | ״גם אלו סעודת מצוה הם״ |
| מ״ב תמ״ד ס״ק כד | ביטול חמץ | ״גם כן מקרי סעודת מצוה״ |
| שער הציון תקנ״א ס״ק כו | תשעת הימים | ״הוי מצוה כמו סעודת ארוסין״ |
| מ״ב רמ״ט ס״ק ט | ערב שבת | ״לא הוי סעודת מצוה״ |
ויתירה מזו: בסימן רמ״ט הוא מביא את דבריו בשם הפרי מגדים ״בסימן תמ״ד״ – ובסימן תמ״ד עצמו הוא כותב להפך, בשם ״האחרונים״.
קושיה זו הקשה הרב משה פינקל (על מסכת פסחים, פרקים ב–ה, ״אוצר התורה – מיר״, עמ׳ 180), וסיים ״וצ״ע״. ועוד הקשה שם: במשנה ברורה תמ״ד ס״ק כג כתב שסעודת ברית מילה לא נחשבת סעודת מצוה לעניין ביטול חמץ, ״וצ״ב מהו הגדר של סעודת מצוה, ומה שנא סעודת אירוסין לסעודת ברית מילה״.
גם בביאורי ״דרשו״ על המשנה ברורה לא יישבו קושיה זו.
ולמעשה – יש לשאול מורה הוראה.