כבר בשידוך הראשון המפורט בתורה – שידוכם של יצחק ורבקה – אנו פוגשים את נתינת המתנות. מכאן נצא למסע בעקבות המנהגים שנשתרשו בישראל: סעודת האירוסין, ה"תנאים", והמתנות לחתן ולכלה.
מנהג העולם לעשות סעודת אירוסין אחר גמר השידוך, כפי שמובא בט"ז (אבן העזר סימן נ ס"ק יא). אך האם סעודה זו נחשבת סעודת מצוה? בדבר נחלקו האחרונים:
המשנה ברורה (סימן תקמו, שער הציון אות כו) מביא בשם האליה רבה שסעודה זו נחשבת סעודת מצוה.
המשנה ברורה (סימן רמט ס"ק ט) מביא בשם הפרי מגדים שאין זו סעודת מצוה.
הסעודה נקראת "סעודת תנאים", משום שבה:
"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
— סוטה ב, אובקריעת ים סוף נאמר:
ודרשו חז"ל (שמות רבה כא): "לאיתנו" – לתנאו הראשון, שהתנה הקב"ה במעשה בראשית שייקרע הים לפני ישראל. נמצא שקריעת ים סוף הייתה מכח תנאי.
💡 לכן קוראים לקשר הזיווג – הקשה כקריעת ים סוף – בשם "תנאים": כשם שהים נבקע מכח תנאי שהתנה הבורא מראשית הבריאה, כך הזיווג מתקיים מכח מה שנגזר מלמעלה.
מבואר בספר המקנה (בהקדמתו למסכת קידושין) שביזת מצרים וביזת הים היו הקידושין שקידש הקב"ה את ישראל.
תחילה קידושין (אירוסין), ולאחר זמן – החופה.
תחילה התנאים, ולאחר זמן – הקידושין יחד עם החופה.
נמצא שהתנאים שלנו דומים לקידושין של הדורות הקדמונים. ומכאן מובן המנהג לתת מתנות לחתן ולכלה בשעת התנאים: זוהי דוגמת הקידושין שבהם נתן הקב"ה כסף וזהב לבני ישראל (ספר מטעמים).
❓ האם החתן נותן בעצמו את המתנה לכלה?
לא. המתנות ניתנות על ידי שליח, כדי שלא יהיה חשש שמא ניתנו לשם קידושין. כך כתב בספר טעמי המנהגים (סימן תתקלח, בקונטרס אחרון), והוא מתמרמר על מה שנתחדש בזמננו שהחתן נותן בעצמו את המתנה לכלה.
המנהג שהכלה שולחת לחתן טלית גדול שיתעטף בו לאחר נישואיו – כמנהג בני אשכנז שאין הבחורים מתעטפים בטלית גדול עד הנישואין.
המקור – בספר מנהגי מהרי"ל (הלכות נישואין): מצות הגדילים נסמכה לפסוק "כי יקח איש אשה", לומר שרק לאחר הנישואין ילבש טלית. וכן כתבו בספר המנהיג (הלכות קידושין) והרא"ש על התורה (פרשת כי תצא).
💡 לכן הכלה נותנת את הטלית לחתן ביום החתונה, כדי שילבשנו למחרת החופה – לרמז שהנישואין הם שגרמו לכך.
ב"אשל אברהם" (בוטשאטש, אורח חיים סימן רכג) פסק: כיון שאין לובשים טלית בבחרותם, החתן המתעטף בפעם הראשונה אחרי החתונה מברך שהחיינו. וכך כתב החיד"א (מחזיק ברכה סימן כב ס"ק ג), ובמשנה ברורה (סימן כב ס"ק ג).
החיוב להשיא אשה לבנו, המובא בגמרא (קידושין כט), הוא על ידי הוצאה מממונו – ולא רק צרכי החופה, אלא גם לשלוח תכשיטין לכלה הוא בכלל חיוב זה.
— שו"ת לב חיים (פאלאג'י) ח"ב סימן קסו, על פי שו"ת מהרי"ט ח"ב סימן כז"החתן דומה למלך: מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו – כך החתן אינו יוצא בשוק לבדו; מה המלך לובש בגדי כבוד – כך החתן לובש בגדי כבוד כל שבעת ימי המשתה... ומה מלך מגישים לו דורונות – אף חתן כן."
— מדרש תלפיות, ערך חתן וכלה👑 דברים אלו הם מקור נאמן לנתינת מתנות לחתן ולכלה ביום נישואיהם.
"כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו – עובר בחמשה קולות. ואם משמחו, מה שכרו? זוכה לתורה שניתנה בחמשה קולות."
— ברכות ו, ב (רבי חלבו בשם רב הונא)🎶 כתב בספר שלחן העזר (סימן ט סעיף ב ס"ק יד): אדם שאינו מסוגל לשמח את החתן בשיר ובריקוד – נמצא נהנה ואינו משמח. לכן נוהגים ליתן דורון ומתנה, שעל ידי זה הוא משמחו.
המנהג שהחתן אומר דרשה לפני הקרואים, ונותנים לו אז מתנה הנקראת "דורון דרשה". מנהג זה מובא במגן אברהם (אורח חיים סימן שו ס"ק טו): "נוהגין ליתן במתנה כלים לחתן הדורש בשבת".
להראות לחתן שכולם מסכימים עמו על ליקוחיו, ושידור עמה באהבה ובחיבה. קודם גמר הדבר היה הזיווג קשה (סוטה ב), ואחר שזכה במקחו – כולם מסכימים עמו.
בזוהר (פרשת ויצא) מבואר שכל האוכלים על שולחן חתן וכלה נותנים להם מתנות.
כל מנהגי חתן וכלה למדים ממתן תורה. ובזוהר הקדוש (ח"ג קצג) מבואר: כשהלך הקב"ה אל האומות לא רצו לקבל את התורה, וכשקיבלוה ישראל – נתנו כל אומה ואומה דורונות ומתנות לישראל.
"נקוט האי כללא בידך: כל המנהגים של חתן וכלה אנו למדין ממתן תורה, שהקב"ה היה מראה את עצמו כחתן נגד הכלה, שהם ישראל."
— שו"ת תשב"ץ קטן סימן תסד–תסהאסור לתת מתנה בשבת, שהיא כמקח וממכר – זולת לדבר מצוה, כגון להקנות לחברו ביום טוב לולב ואתרוג וכיוצא בזה (מרדכי, ביצה פרק ב סימן תרעו; וכן כתבו הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א בכתובות ז). הרוצה ליתן מתנה בשבת או ביום טוב – יזכה אותה לחברו מערב שבת על ידי אחר.
על פי זה תמה המגן אברהם (סימן שו ס"ק טו) על המנהג לתת כלים במתנה לחתן הדורש בשבת.
אליה רבה (שם ס"ק יט): גם זה דבר מצוה – לשמח חתן וכלה ולהגדיל כבוד התורה. וכן בהגהות חתם סופר (שם; ועי' שו"ת חלקת יעקב ח"ג סימן קלב).
בית מאיר (אבן העזר סימן מ): דווקא בקרקע הצריכה קנין אסור, אבל מתנת כלים – כל שנאותין מהם בחול מותר לשלוח ביום טוב (או"ח סימן תקטז), והוא הדין בשבת.
ועי' עוד במקנה, קונטרס אחרון הלכות קידושין סימן סד, ובשו"ת מהרי"א אסאד או"ח סימן פג.
במנהגנו נותנים דורון דרשה רק בסעודת הנישואין. ולכן כתב בספר שלחן העזר (סימן ט אות טו): אם החופה בערב שבת ובליל שבת מתקבצים לשמחת חתן וכלה – עדיף ליתן את הדורון במוצאי שבת.