פתיחה. לשאול את הקהל בקול, ולחכות רגע לפני הלחיצה: "האם יש דבר גדול יותר מיציאת מצרים?" יציאת מצרים היא היסוד של כל האמונה: אנו מזכירים אותה בכל יום, בקריאת שמע, בקידוש, בתפילין. ובכל זאת, הנביא אומר שיבוא יום שבו היא כבר לא תהיה הדבר העיקרי. לחיצה: הפסוק. ירמיה כג, ז-ח (וכמעט אותה לשון גם בירמיה טז, יד-טו): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם". כלומר: קיבוץ הגלויות מכל הארצות יהיה נס גדול כל כך, שהוא יהיה מה שמזכירים. לומר: היום נלמד איך הנבואה הזו מתקיימת לעינינו, שלב אחר שלב. מעבר: "זה הנושא של חלק ב': סיום הגלות."

מתחילים בצד הקשה: הגלות. הפסוק מפרשת בחוקותי, בתוכחה (ויקרא כו, לח): "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם". לומר: בתוכחה התורה מתארת מה יקרה בגלות. "ואבדתם בגוים": לא רק רדיפות, אלא שיהודים ייבלעו בין הגויים ויאבדו. התמונה: יהודי נודד בדרך בין ערים זרות. זו תמונת הגלות כולה: אין מקום מנוחה. מעבר: "בואו נראה איך הקללה הזו התקיימה."

מהחומר: "וגם ברוסיה ההתבוללות היא באחוזים גבוהים במיוחד: 80% מיהודי ברית המועצות לשעבר הם מתבוללים." [לאמת: לא נמצא מקור לנתון]. לחיצה: הפסוק חוזר, "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם". לומר מהחומר: "המשמעות של כל הנתונים הללו היא שעדיין מתקיימת בהם קללת הגלות." מעבר: "ועכשיו, הצד השני של המטבע."

יחזקאל לח, ח, בנבואת מלחמת גוג ומגוג. הנביא מתאר איך תיראה הארץ כשגוג יבוא להילחם בה. מהחומר, עם פירוש בין המילים: "ארץ משובבת מחרב: מיושבת מפליטי חרב. מקובצת מעמים רבים: שנקבצו מארצות עמים רבים. על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד: ועכשיו הם גרים על הרי ישראל שהיו חרבים זמן רב. והיא מעמים הוצאה: וה' הוציאם מגלות העמים. וישבו לבטח כלם." לומר מהחומר: "וכך באמת התיישבה הארץ בימינו, מקיבוץ מעמים רבים, שהקב"ה הוציאנו משם לשבת כאן לבטח. וזו באמת ההגדרה לישוב: 'ארץ משובבת מחרב', מיושבת מפליטי חרב." התמונה: הרי יהודה, טרסות ועצי זית.

סיפור. לספר אותו בקול, כמו סיפור. "היה זה לפני מלחמת העולם השנייה. ישב פעם מרן החפץ חיים, ולידו תלמידו הגדול רבי אלחנן וסרמן. נאנח החפץ חיים ואמר: 'אני רואה עננים שחורים אשר מתקדרים על שמי אירופה, סכנה נוראה מרחפת על כלל ישראל'. נחרד רבי אלחנן וסרמן ושאל: 'ומה יהיה?' השיב לו החפץ חיים: 'ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש'. הוסיף רבי אלחנן ושאל: 'הרי שם, בארץ ישראל, מתגברים החילוניים, מורדי אור התורה?' ענה לו החפץ חיים: 'והיה קודש'. הנביא משתמש כאן בוי"ו ההיפוך, כדי להשמיענו שבסופו של דבר תהיה בארץ ישראל מהפכה רוחנית לקדושה ולטהרה." (מקור: דרך עץ החיים, ח"ב עמ' 527.) הסבר "וי"ו ההיפוך": "והיה" פירושו "ויהיה", לשון עתיד. כלומר, הקדושה עוד תבוא. רקע: החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (1838 עד 1933). רבי אלחנן וסרמן, ראש ישיבת ברנוביץ', נרצח על קידוש השם בשואה בשנת תש"א.

מקור: הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, בספר "מלך ביפיו" (ח"ב עמ' 764). רבי יחזקאל אברמסקי ישב בעצמו בכלא הסובייטי ובמחנה עבודה בסיביר בגלל פעילותו התורנית, ושוחרר בלחץ בינלאומי. אחר כך היה ראב"ד לונדון, ובסוף ימיו ישב בירושלים. הלשון המלאה: "כשהתחילו לבוא ארצה ראשוני עולים יהודים מרוסיה, אחרי שהיו כלואים במשך עשרות שנים מעבר למסך הברזל, המריץ רבינו את עסקני הציבור שיגבירו פעלים למען קליטתם הרוחנית. הוא ראה בעלייה בלתי צפויה זו כעין 'יציאת מצרים' חדשה, יציאת יהודים מבית עבדים, והצביע בקשר לכך על נבואת צפניה (ג, כ): 'בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'." לומר: מי שהכיר את הכלא הסובייטי מבפנים ראה ביציאה משם יציאת מצרים. התמונה: דרך מהיערות המושלגים של הצפון אל האור. מכאן נמשיך בפרק ג', "מארץ צפון".

ירמיה לא, ז: "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו, קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה". פירוש המלבי"ם המלא: "'הנני מביא אותם מארץ צפון': ששם הם ביחד, ואין חסרים רק שיביאם למקומם. 'וקבצתים מירכתי ארץ': שהם מפוזרים שם בין העמים, אקבצם. 'בם עור ופסח': רוצה לומר, אף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עיוור אחד ופיסח אחד, רק שני אנשים מישראל והם בעלי מום, רוצה לומר הגם שיהיו מעטים וחסרי כח, בכל זאת אעשה נס, 'כי הרה ויולדת יחדו', שהאומה תהר ותיכף תלד קהל גדול, רוצה לומר שפתאום יולדו קהל גדול, כאילו נולדו ביום אחד, עד שקהל גדול ישובו הנה. והיא מליצה נפלאה: שגם ממקומות שידמה שלא נמצא שם מבני ישראל רק מעטים, וגם אלה אי אפשר בדרך הטבע שילכו בדרך, כמו עיוור ופיסח, בכל זאת יתרבו פתאום על ידי רבים שילוו עליהם, וישובו משם קהל גדול." לומר: מברית המועצות, שנראה שכמעט לא נותרו בה יהודים, עלה "קהל גדול".

מהחומר, מתוך הספר "האיש שהיה למגדלור": "נס שני שקרה ליהודי רוסיה: שאחר שבעים שנות עקירת האמונה והדת מהם, חלק נכבד מהם חזר למקורותיו, למרות היותם מחונכים שנים כה רבות נגד הדת. והרי זה כעין חזון העצמות היבשות שקמו לתחייה, שזכה לו הנביא יחזקאל." לחיצה. יחזקאל לז: "הָיְתָה עָלַי יַד ה'... וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת... וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד... וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ... וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'." לומר: שבעים שנה של קומוניזם ניסו לייבש לגמרי את היהדות, והרוח חזרה.

פרק ז: בסיוע האומות. הנקודה האחרונה דולקת. ישעיה סב, י: "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים". מצודת דוד: "הגביהו למעלה נס, לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם." ועוד, ישעיה יד, ב, עם המלבי"ם: "ולקחום עמים והביאום אל מקומם". והמצודות: "העמים יקחו את ישראל ויביאום אל מקומם." לחיצה: "ובפועל: מכסות, המנדט, סיוע." מהחומר: "ואחר מלחמת העולם השנייה עזרו במקצת חלק מאומות העולם לאפשר ליהודים להגיע לארץ ישראל: חלקם לאפשר להיכנס לשטח הארץ על אף הספר הלבן, או להגדיל את המכסות, כמו שאמריקה דאגה, או עצם זה שחתמו והסכימו אומות העולם לתת את המנדט על ארץ ישראל ליהודים, ובכך התאפשר ליהודים לעלות לארץ ישראל." ועוד מהחומר: "וארה"ב ועוד מדינות מאירופה שסייעו לנו בחלק מן המלחמות, וכן כעת, העומדת לימינה של ישראל." התמונה: נס מורם על ההר, ואניות באות.

סיום. קבלה מהגר"א. מקור: הספר "מעייני הישועה" לרבי משה ב"ר נחום קאצינלין-בויגן, תלמיד רבי חיים מוולוז'ין. בשער הספר כתוב שכלולה בו "קבלת המחבר מאביו, שקיבל מפי הגר"א על עת קץ". הלשון המלאה: "עוד קבלתי מאבי נ"ע, שקיבל מהגאון הנ"ל, הוא הגר"א: אם מלכי הגוים יקבצו נדחי ישראל (עיין ישעיה יא, יב: 'ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ'), ויהיו לעזר לבנות הערים הנחרבות, יבטל ה' כל הנבואות הרעות אשר דיבר עליהם, ולא יהיה כלל מלחמת גוג. וגם קצת האומות שעשו רעה לישראל ימחול להם ה', ולא יביא עליהם רק נבואות הטובות אשר הבטיחם ה'. כי על הטוב לא ינחם ה', ועל הרעה ינחם." מהחומר: "ולכאורה הוא הדין כשמסייעים בדברים אחרים, כגון בהצלת הישוב וכדומה... כך שעצם ההזדהות והסיוע והכסף שנותנים, וכן הצהרתם שיכנסו למלחמה על אויבי ישראל, בה אולי מתקנים ומצילים את עצמם ממלחמת גוג ומגוג." לסיים במשפט של תקווה: התחלנו בשאלה "האם יש דבר גדול יותר מיציאת מצרים?". ראינו שהגלות נגמרת, שהבנים שבים, ושהאומות עצמן מביאות אותם. ואם כך, יש לקוות שגם "יבטל ה' כל הנבואות הרעות". במהרה בימינו, אמן. בתחתית השקף: קישורים למאגר "הקול החמישי" (kol-toda.co.il), שיש בו חומרי לימוד חינם.