🍎 רֹאשׁ הַשָּׁנָה

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה ה׳ בּוֹרֵא אֶת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה וְנוֹתֵן חַיִּים חֲדָשִׁים לְכָל בְּרוּאָיו. לָכֵן בַּתְּפִלָּה וּבַקִּדּוּשׁ הוּא נִקְרָא ״יוֹם הַזִּכָּרוֹן״: ה׳ זוֹכֵר אֶת כָּל הַבְּרוּאִים וְאֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא הַדִּין. וּבַיּוֹם שֶׁבּוֹ ה׳ זוֹכֵר אוֹתָנוּ, גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִזְכֹּר: לִזְכֹּר שֶׁה׳ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וּלְקַבֵּל עָלֵינוּ אֶת מַלְכוּתוֹ.

הַתּוֹרָה קוֹרֵאת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה ״יוֹם תְּרוּעָה״. הַתְּקִיעָה הִיא קוֹל שֶׁל שִׂמְחָה, וְהַתְּרוּעָה הִיא קוֹל שֶׁל בֶּכִי וְשֶׁבֶר. כָּךְ הָיָה גַּם בַּמִּדְבָּר: כְּשֶׁהִתְאַסְּפוּ יַחַד – תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, וּכְשֶׁיָּצְאוּ לְמִלְחָמָה אוֹ לְמַסָּע – הֵרִיעוּ. וּבְכָל זֹאת, לִפְנֵי כָּל תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ תּוֹקְעִים תְּקִיעָה.

חֲכָמִים נֶחְלְקוּ בְּאֵיזֶה יוֹם נִבְרָא הָעוֹלָם: לְדַעַת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – בְּא׳ בְּנִיסָן, וּלְדַעַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – בְּא׳ בְּתִשְׁרֵי. אָנוּ נוֹהֲגִים כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְלָכֵן אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה: ״זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ״. וְהַכֹּל מַסְכִּימִים שֶׁבְּא׳ בְּתִשְׁרֵי ה׳ דָּן אֶת עוֹלָמוֹ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עוֹבְרִים גַּם לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּסְפִירַת הַשָּׁנִים, בְּדִינֵי שְׁמִטָּה וּבְמַעַשְׂרוֹת.

רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא חַג, ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״. מִצְוָה לַעֲרֹךְ בּוֹ שְׁתֵּי סְעוּדוֹת חֲגִיגִיּוֹת, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶן בְּבָשָׂר וְיַיִן. אֲבָל לֹא אוֹכְלִים עַד הַשֹּׂבַע, כְּדֵי שֶׁיִּרְאַת ה׳ תִּהְיֶה עַל פָּנֵינוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁזֶּה יוֹם דִּין, לֹא אוֹמְרִים בּוֹ ״מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה״ כְּמוֹ בִּשְׁאָר הַחַגִּים, וְגַם לֹא אוֹמְרִים הַלֵּל.

לוֹבְשִׁים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּגָדִים מְכֻבָּדִים, נָאִים וּנְקִיִּים. אֲבָל לֹא לוֹבְשִׁים אֶת הַבְּגָדִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ בִּשְׁאָר הַחַגִּים, מִפְּנֵי מוֹרָא הַדִּין. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים לְבָנִים. מִי שֶׁשְּׂעָרוֹ אָרֹךְ מִדַּי – מִסְתַּפֵּר לִכְבוֹד הַחַג.

בִּימֵי עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה הִתְאַסֵּף כָּל הָעָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעֶזְרָא קָרָא לִפְנֵיהֶם בַּתּוֹרָה. כְּשֶׁהֵבִינוּ שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּעֲבֵרוֹת, הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת. אָמְרוּ לָהֶם עֶזְרָא וּנְחֶמְיָה: ״הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ... לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ... כִּי חֶדְוַת ה׳ הִיא מָעֻזְּכֶם״. לָכֵן אָסוּר לָצוּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

עִקַּר הַתְּפִלּוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא לְהַמְלִיךְ אֶת ה׳ עָלֵינוּ. לָכֵן בְּסוֹף הַבְּרָכָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הָעֲמִידָה אוֹמְרִים ״הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ״ בִּמְקוֹם ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״, וְכָךְ מַמְשִׁיכִים בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה. מִי שֶׁטָּעָה וְלֹא אָמַר ״הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ״ – לֹא יָצָא, וְחוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל. וּבְכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה חוֹתְמִים אֶת בִּרְכַּת הֶחָג: ״מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן״.

לְפִי הַתּוֹרָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם אֶחָד, אֲבָל אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ יוֹמַיִם. פַּעַם קִדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ לְפִי עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַיָּרֵחַ הֶחָדָשׁ, וְלֹא יָדְעוּ מֵרֹאשׁ בְּאֵיזֶה יוֹם יָחוּל הַחַג. רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא הֶחָג הַיָּחִיד שֶׁחָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְלָכֵן שָׁמְרוּ אוֹתוֹ יוֹמַיִם בְּכָל מָקוֹם. גַּם הַיּוֹם, כְּשֶׁיֵּשׁ לָנוּ לוּחַ קָבוּעַ, חֲכָמִים קָבְעוּ לְהַמְשִׁיךְ בְּכָךְ. הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הוּא מִן הַתּוֹרָה וְהַשֵּׁנִי מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, וּשְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים ״יוֹמָא אֲרִיכְתָּא״ – יוֹם אָרֹךְ אֶחָד. אָסוּר לְהָכִין מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי: לֹא מְבַשְּׁלִים, לֹא עוֹרְכִים אֶת הַשֻּׁלְחָן וְלֹא שׁוֹטְפִים כֵּלִים בִּשְׁבִילוֹ.

רֹב הַפּוֹסְקִים אוֹמְרִים שֶׁמְּבָרְכִים ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״ גַּם בַּקִּדּוּשׁ שֶׁל הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי, וְכָךְ נוֹהֲגִים. אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׁנֵי הַיָּמִים הֵם כְּמוֹ יוֹם אֶחָד, וְלֹא מְבָרְכִים שׁוּב. לָכֵן, כְּדֵי לְבָרֵךְ לְכָל הַדֵּעוֹת, מְבִיאִים לַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָשׁ אוֹ לוֹבְשִׁים בֶּגֶד חָדָשׁ, וּמְכַוְּנִים עֲלֵיהֶם בַּ״שֶּׁהֶחֱיָנוּ״. אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁאוֹכְלִים אֶת הַפְּרִי, לֹא מְבָרְכִים עָלָיו שׁוּב ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״.

בִּתְפִלַּת מוּסָף, הַתְּפִלָּה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת מְיֻחָדוֹת. ה׳ אָמַר: ״אִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכֻיּוֹת – כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת – כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמָּה? בַּשּׁוֹפָר״. בְּכָל בְּרָכָה אוֹמְרִים עֲשָׂרָה פְּסוּקִים: שְׁלֹשָׁה מִן הַתּוֹרָה, שְׁלֹשָׁה מִן הַכְּתוּבִים, שְׁלֹשָׁה מִן הַנְּבִיאִים, וּפָסוּק אַחֲרוֹן מִן הַתּוֹרָה.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא אוֹמְרִים וִדּוּי – לֹא ״אָשַׁמְנוּ״ וְלֹא וִדּוּי אִישִׁי. הַיּוֹם מֻקְדָּשׁ לְהַמְלָכַת ה׳ עַל כָּל הָעוֹלָם, וְאֶת הַתִּקּוּן הָאִישִׁי מַשְׁאִירִים לִשְׁאָר יְמֵי הַתְּשׁוּבָה. בִּתְפִלַּת ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ יֵשׁ מִשְׁפָּטִים שֶׁמַּזְכִּירִים חֵטְא, כְּמוֹ ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ״, וּבָהֶם יֵשׁ שְׁנֵי מִנְהָגִים.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה: ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״ – עַל הֻלֶּדֶת יִצְחָק, וּמַפְטִירִים בְּסִפּוּר חַנָּה שֶׁיָּלְדָה אֶת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי קוֹרְאִים אֶת עֲקֵדַת יִצְחָק. בִּשְׁנֵי הַיָּמִים עוֹלִים לַתּוֹרָה חֲמִשָּׁה עוֹלִים, כְּמוֹ בְּכָל חַג, וּמוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה שֵׁנִי לַמַּפְטִיר, וְקוֹרְאִים בּוֹ עַל קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם.

כָּל מָה שֶׁעוֹשִׂים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא סִימָן לְכָל הַשָּׁנָה. לָכֵן אוֹכְלִים מַאֲכָלִים שֶׁל סִימָן טוֹב: תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ – לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה; רִמּוֹן וְרוּבְיָא (לוּבְיָה) – שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ; תְּמָרִים – שֶׁיִּתַּמּוּ שׂוֹנְאֵינוּ; סֶלֶק – שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ שׂוֹנְאֵינוּ; כְּרֵתִי (כְּרֵשָׁה) – שֶׁיִּכָּרְתוּ שׂוֹנְאֵינוּ; וְרֹאשׁ שֶׁל דָּג אוֹ כֶּבֶשׂ – שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב. עַל כָּל סִימָן אוֹמְרִים תְּפִלָּה קְצָרָה: ״יְהִי רָצוֹן...״. כָּל עֵדָה נוֹהֶגֶת לְפִי הַמַּאֲכָלִים וְהַשָּׂפָה שֶׁלָּהּ, וְטוֹב לְהַמְשִׁיךְ בַּמָּסֹרֶת.

רַבִּים טוֹבְלִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶת הַחַלָּה שֶׁל ״הַמּוֹצִיא״ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּמֵי סֻכָּר, לְסִימָן שֶׁתִּהְיֶה הַשָּׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה, וְיֵשׁ מַמְשִׁיכִים כָּךְ בְּכָל הַשַּׁבָּתוֹת וְהַחַגִּים עַד שִׂמְחַת תּוֹרָה. כָּל הַמִּנְהָגִים כְּשֵׁרִים, וְרָאוּי לְכָל אֶחָד לְהַמְשִׁיךְ בַּמָּסֹרֶת שֶׁל אֲבוֹתָיו.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹכְלִים מַאֲכָלִים טוֹבִים וּמְשֻׁבָּחִים, לְסִימָן טוֹב. רַבִּים נִמְנָעִים מִלְּבַשֵּׁל מַאֲכָלִים חֲמוּצִים, מְלוּחִים וּמָרִים, וּמִלֶּאֱכֹל פֵּרוֹת שֶׁלֹּא הִבְשִׁילוּ. כָּךְ נוֹהֲגִים כָּל יוֹצְאֵי אַשְׁכְּנַז וְרַבִּים מִיּוֹצְאֵי סְפָרַד. מִמַּאֲכָלִים חֲרִיפִים רַבִּים לֹא נִמְנְעוּ. וְיוֹצְאֵי אַשְׁכְּנַז נָהֲגוּ גַּם שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

אַחֲרֵי הַקִּדּוּשׁ נוֹטְלִים יָדַיִם, מְבָרְכִים ״הַמּוֹצִיא״ עַל הַחַלָּה, וְרַק אַחַר כָּךְ אוֹכְלִים אֶת הַסִּימָנִים. עַל פֵּרוֹת הָעֵץ מְבָרְכִים ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״, וְנָכוֹן לְבָרֵךְ עַל הַתָּמָר וְלִפְטֹר בּוֹ אֶת שְׁאָר הַפֵּרוֹת. אוֹכְלִים מְעַט מִן הַתָּמָר, וְרַק אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים ״יְהִי רָצוֹן״. עַל הַסִּימָנִים הַמְּבֻשָּׁלִים שֶׁבִּרְכָתָם ״הָאֲדָמָה״ לֹא מְבָרְכִים, כִּי הֵם חֵלֶק מֵהַסְּעוּדָה.

לֹא רַק הָאֹכֶל הוּא סִימָן. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא כּוֹעֲסִים, לֹא מִתְקוֹטְטִים וְלֹא מְדַבְּרִים רָעוֹת עַל אֲחֵרִים – גַּם כִּי זֶה אָסוּר, וְגַם כִּי זֶה סִימָן רַע לַשָּׁנָה. מַרְבִּים בְּאַהֲבָה, דָּנִים כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וּבַסְּעוּדָה מִשְׁתַּדְּלִים לְשַׂמֵּחַ אֶת כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְהָאוֹרְחִים.

חֲכָמִים אָמְרוּ: ״כָּל הַיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה – מַזָּלוֹ יָשֵׁן״. לָכֵן לֹא מַרְבִּים בְּשֵׁנָה, וּמִלְּבַד הַתְּפִלּוֹת וְהַסְּעוּדוֹת מַרְבִּים בְּלִמּוּד תּוֹרָה. מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּבַטָּלָה, אַף שֶׁהוּא עֵר – נֶחְשָׁב כְּיָשֵׁן. וּמִי שֶׁעָיֵף אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה – טוֹב שֶׁיִּישַׁן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד כָּרָאוּי.

אַחֲרֵי תְּפִלַּת עַרְבִית מְבָרְכִים זֶה אֶת זֶה: ״לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם״, וּלְאִשָּׁה אוֹ לְבַת: ״תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי״. יֵשׁ אוֹמְרִים (הַגְּרָ״א) שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמְרִים רַק ״לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב״, כִּי הַחֲתִימָה הִיא בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. לְמָחֳרָת מְבָרְכִים כָּךְ עַד חֲצוֹת הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים רַק ״שָׁנָה טוֹבָה״. מִי שֶׁמְּבָרְכִים אוֹתוֹ – מֵשִׁיב בְּאוֹתָן בְּרָכוֹת, אוֹ אוֹמֵר: ״וְכֵן לְמַר״ – כְּלוֹמַר, כָּל הַבְּרָכוֹת יָחוּלוּ גַּם עָלֶיךָ.

רַבִּים נוֹהֲגִים לָלֶכֶת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לִמְקוֹם מַיִם – יָם, נָהָר אוֹ מַעְיָן – וְלוֹמַר פְּסוּקִים, וּבָהֶם: ״וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם״. יֵשׁ נוֹהֲגִים לְנַעֵר אֶת שׁוּלֵי הַבְּגָדִים. כְּשֶׁאֵין מַיִם קְרוֹבִים, אוֹמְרִים לְיַד בּוֹר מַיִם אוֹ מִקְוֶה. זֶה מִנְהָג וְלֹא חוֹבָה: יֵשׁ מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בּוֹ, כְּמוֹ הַגְּרָ״א, וְכֵן רֹב יוֹצְאֵי תֵּימָן. רֹב הַנָּשִׁים לֹא נָהֲגוּ לוֹמַר תַּשְׁלִיךְ, וּמִי שֶׁרוֹצָה – רַשָּׁאִית.

כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה חָל בְּשַׁבָּת, לֹא תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר (נִלְמַד עַל כָּךְ בַּפֶּרֶק הַבָּא). רַבִּים מֵהַנּוֹהֲגִים לוֹמַר תַּשְׁלִיךְ דּוֹחִים אוֹתוֹ לַיּוֹם הַשֵּׁנִי. וּבַ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ יֵשׁ שְׁנֵי מִנְהָגִים.