🤍 יוֹם הַכִּפֻּרִים

מִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה לְעַמּוֹ, קָבַע ה׳ לָנוּ יוֹם מְיֻחָד בַּשָּׁנָה לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ: ״כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״. בְּלִי יוֹם הַכִּפֻּרִים, אָדָם שֶׁמִּתְחָרֵט הָיָה יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו מִכָּאן וָהָלְאָה, אֲבָל לֹא לִמְחֹק אֶת מָה שֶׁכְּבָר עָשָׂה. בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם נִפְתָּחִים, וְאוֹר ה׳ מְטַהֵר אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.

בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים יֵשׁ שָׁלֹשׁ מִצְווֹת שֶׁיֵּשׁ גַּם בְּיָמִים קְדוֹשִׁים אֲחֵרִים: לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ ״מִקְרָא קֹדֶשׁ״ וּלְכַבֵּד אוֹתוֹ, לִשְׁבֹּת בּוֹ מִכָּל מְלָאכָה כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, וּלְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת מוּסָף. וְעוֹד שָׁלֹשׁ מִצְווֹת מְיֻחָדוֹת לוֹ: לְהִתְעַנּוֹת; לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וּלְהִתְוַדּוֹת; וְסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת הַמְּיֻחָד, שֶׁבּוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נִכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הַיּוֹם, כְּשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, הַיּוֹם עַצְמוֹ, הַתַּעֲנִית וְהַתְּשׁוּבָה מְכַפְּרִים, וְהַתְּפִלּוֹת – וּבִמְיֻחָד תְּפִלַּת מוּסָף – הֵן כְּמוֹ תַּחֲלִיף לַקָּרְבָּנוֹת.

חֲכָמִים מָשְׁלוּ מָשָׁל: מֶלֶךְ שֶׁעֲבָדָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הָאַשְׁפָּה מִן הָעִיר, וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָהּ מוּל הַשַּׁעַר שֶׁל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹצֵא וְרוֹאֶה אֶת הָאַשְׁפָּה – הוּא שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כִּי הָעִיר נְקִיָּה. כָּךְ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים: כְּשֶׁה׳ מוֹחֵל לְיִשְׂרָאֵל, הוּא אֵינוֹ עָצוּב אֶלָּא שָׂמֵחַ, וְקוֹרֵא לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת: ״בּוֹאוּ וְשִׂמְחוּ עִמִּי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שֶׁאֲנִי מוֹחֵל לַעֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל״.

חֲכָמִים אָמְרוּ שֶׁהַמִּלָּה ״הַשָּׂטָן״ עוֹלָה בְּגִימַטְרִיָּה 364, וּבַשָּׁנָה יֵשׁ 365 יָמִים. כְּלוֹמַר: 364 יָמִים בַּשָּׁנָה יֵשׁ לַשָּׂטָן רְשׁוּת לְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל, וּבְיוֹם אֶחָד – יוֹם הַכִּפֻּרִים – אֵין לוֹ רְשׁוּת.

כָּל יוֹם הַכִּפֻּרִים מְכַפֵּר, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. אֲבָל הַכַּפָּרָה נִשְׁלֶמֶת בְּצֵאת הַיּוֹם, כְּשֶׁהַצּוֹם מַגִּיעַ לְשִׂיאוֹ וְכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הַיּוֹם מִצְטָרְפוֹת יַחַד. לָכֵן מִתְאַמְּצִים בִּמְיֻחָד בִּתְפִלַּת נְעִילָה.

לִכְאוֹרָה הָיָה עָדִיף לֶאֱכֹל מְעַט בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, כְּדֵי לְהִתְרַכֵּז בַּתְּפִלָּה. אֲבָל בְּכָל הַשָּׁנָה הַנְּשָׁמָה מְכֻסָּה בְּתַאֲווֹת הַגּוּף, שֶׁגּוֹרְמוֹת לָאָדָם לִשְׁכֹּחַ מָה הוּא רוֹצֶה בֶּאֱמֶת. כְּשֶׁצָּמִים, הַנְּשָׁמָה מִשְׁתַּחְרֶרֶת מְעַט מִכַּבְלֵי הַגּוּף, וּמִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁהָרָצוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁלָּנוּ הוּא לְהִדָּבֵק בַּה׳. מִי שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לָצוּם – אַל יִפֹּל לִבּוֹ: גַּם בַּמִּטָּה הוּא קוֹלֵט אֶת עִקַּר הַיּוֹם, וְיָכוֹל לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּלְהַחְלִיט לְהוֹסִיף בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת.

״עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – אֵין יוֹם הַכִּפֻּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ״. כָּל עוֹד הֶחָבֵר לֹא הִתְפַּיֵּס, הַפְּגָם נִשְׁאָר. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים: ״הָאוֹמֵר: אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפֻּרִים מְכַפֵּר – אֵין יוֹם הַכִּפֻּרִים מְכַפֵּר״.

בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּאַרְצָם, בְּכָל חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיְתָה שְׁנַת ״יוֹבֵל״: הָעֲבָדִים יָצְאוּ לְחֵרוּת, וְהַשָּׂדוֹת חָזְרוּ לִבְעָלֵיהֶם. וּמָתַי? בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים, כְּשֶׁבֵּית הַדִּין תָּקַע בַּשּׁוֹפָר. זֵכֶר לְכָךְ תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר בְּסוֹף יוֹם הַכִּפֻּרִים.