כפי שלמדנו (טו, ד), שני זמנים נקבעו לפורים, בכל המקומות עושים את הפורים ביום י"ד באדר, ובכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ובשושן הבירה ביום ט"ו באדר.
אין הבדל בזה בין עיר שבארץ ישראל לעיר שבחוצה לארץ, כל עיר שהיתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון, אע"פ שחומתה נחרבה, דינה כדין עיר מוקפת חומה. ורק שושן הבירה, שבה נעשה הנס, דינה כעיר מוקפת חומה למרות שבימי יהושע בן נון עדיין לא נבנתה (שו"ע או"ח תרפח, א).
ובזמן שאנשי כנסת הגדולה תקנו את ימי הפורים, היו כרכים רבים, בעיקר בארץ ישראל, שהיתה לגביהם מסורת שהיו מוקפים חומה מימות יהושע בן נון, ועשו בהם את הפורים ביום ט"ו. אולם במשך השנים הרבות שעברו, נחרבו הכרכים ואבדה המסורת לגביהם. יש כרכים שידוע כי היו מוקפים חומה בימי יהושע בן נון, וגם כיום ישנה עיר שנקראת כשם אותו הכרך, כמו למשל לוד, אלא שאין אנו יודעים בוודאות אם העיר של היום נמצאת במקום המדויק שבו היה הכרך בימי יהושע בן נון, או שלוד של היום רק נקראת על שם אותו הכרך ובאמת נמצאת במקום סמוך. ויש כרכים עתיקים שנעשו שוממים מיהודים ואבדה המסורת לגביהם, ואין אנו יודעים אם היו קיימים בזמן יהושע בן נון. ויש שאנו יודעים שהיו קיימים אלא שאיננו יודעים אם היתה להם אז חומה, כמו למשל חברון. ורק לגבי עיר אחת בלבד נותרה מסורת ברורה שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, הלא היא ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, ורק בה עושים בזמן הזה את הפורים ביום ט"ו. ונבאר תחילה את דינה של ירושלים, ואח"כ את דינם של המקומות שיש לגביהם ספק.
אמרו חכמים (מגילה ג, ב): "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך". לפיכך, לא רק במקום ירושלים העתיקה עושים את הפורים בט"ו אלא אף בכל השכונות הסמוכות לירושלים העתיקה. ואף שהעיר התרחבה מאוד, כיוון ששכונה סמוכה לשכונה, הרי כולן נגררות אחר ירושלים העתיקה, ובכולן קוראים בט"ו.
אמנם במשך תהליך בניית השכונות התעורר ספק לגבי אותן השכונות שנבנו מתחילה בריחוק מקום משאר העיר. באחרונה התעוררה השאלה לגבי שכונות רמות והר נוף. יש אומרים, שרק השכונות שיש ביניהן רצף של בתים עד העיר העתיקה, דינן כדין ירושלים, אבל אם יש ביניהן הפסק של 141 אמה ושליש (67.8 מטר) הרי הם כמקום נפרד, ועל כן הורו לקרוא את המגילה ברמות והר נוף ביום י"ד.
ויש אומרים, שכל השכונות שנחשבות כחלק מהעיר ירושלים לעניין מיסים, וקל וחומר אם הן מוקפות גם בעירוב אחד, נגררות אחרי ירושלים וקוראים בהן את המגילה בט"ו בלבד. ועל כן צריכים לקרוא את המגילה בהר נוף ורמות ביום ט"ו. וכך הורו רבני ירושלים האחרונים, הרב משאש והרב קוליץ זצ"ל, וכך המנהג הרווח. וכל הדיונים הללו מוכרעים במשך הזמן בזכות התרחבותה של ירושלים, שבעזרת ה' בונה ירושלים, העיר הולכת ונבנית, וגם השכונות הרחוקות נעשות סמוכות וצמודות לשאר חלקי העיר, עד שנעשה ברור לכל שדינן כדין ירושלים.
הערים שיש לגביהן ספק הן: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה. ויש שהוסיפו שיש ספק לגבי: בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה. ובחוץ לארץ: צור, צידון, דמשק, איזמיר ובגדד.
נחלקו הראשונים בדין מקומות המסופקים. כולם מסכימים שצריך לקרוא בהם את המגילה ביום י"ד עם ברכה, מפני שאפילו מי שגר בירושלים (שזמן קריאתו בט"ו), אם קרא בי"ד, שהוא זמן קריאה לרוב העולם, יצא בדיעבד, ועל כן במקום שיש ספק, צריכים לקרוא לכתחילה בברכה ביום י"ד. השאלה האם יש חיוב לקרוא גם ביום ט"ו.
יש אומרים, שבכל המקומות המסופקים עושים את הפורים ביום י"ד בלבד, ואינם צריכים כלל לקרוא ביום ט"ו, ורק הרוצים לנהוג מנהג חסידות, יקראו ביום ט"ו בלא ברכה (רמב"ן, רשב"א, ר"ן וריטב"א).
ויש אומרים, שצריכים לקרוא בהם גם ביום ט"ו בלא ברכה, והטעם, כדי שהספק לא ישכח. ויש בכך גם משום כבודה של ארץ ישראל. אלא שהואיל והוא ספק לא יברכו (רמב"ם א, יא, מאירי ושבולי הלקט, וכן נפסק בשו"ע או"ח תרפח, ד). ונחלקו לגבי שאר מצוות הפורים – משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה. יש אומרים שמקיימים אותן רק ביום הראשון, שהוא פורים לכל העולם (פר"ח), ויש אומרים שמקיימים אותן גם ביום השני (ריא"ז). והגרים סמוך למקום הספק עושים פורים בי"ד בלבד, כי רק הסמוכים למקום שוודאי קוראים בו בט"ו נגררים אחריו, ולא הסמוכים למקום ספק. ויש שהחמירו גם על המקומות הסמוכים לספק, שיקראו את המגילה גם ביום ט"ו.
למעשה, ברוב המקומות המסופקים נוהגים כיום לסמוך על הדעה המקילה, ועושים את הפורים בי"ד בלבד. ורק במקומות שהספק לגביהם חזק יותר, כמו טבריה וחברון, ישנם רבים שנוהגים לקרוא את המגילה גם ביום ט"ו, ויש נוהגים אף לקיים בהם את שאר מצוות הפורים.
כיוון שפורים בפרזים בי"ד ובירושלים בט"ו (כיום רק לירושלים יש דין מוקפים), מתעוררות שאלות רבות לגבי מי שהולך בימים אלו מפרזים לירושלים או מירושלים לפרזים, מתי עליו לקיים את הפורים. הכלל הוא שהחיוב נקבע לפי מקומו של אדם ביום הפורים ולא לפי מקום דירתו הקבועה בכל השנה, מפני שגם השוהה יום אחד בלבד בפרזים (פרוז בן יומו) נקרא פרוז. והזמן הקובע לכך הוא עלות השחר, של י"ד בפרזים ושל ט"ו במוקפים, מפני שאז מתחיל זמן קריאת המגילה של יום.
ירושלמי שרוצה לעשות פורים של פרזים ביום י"ד, צריך לבוא לפרזים בליל י"ד ולהישאר שם עד אחר עלות השחר, ובזה חל עליו דין פרוז לכל הדעות. ואף אם יחזור לירושלים לפני שיספיק לקרוא את המגילה, החיוב נשאר עליו, והוא צריך לקרוא את המגילה בי"ד בירושלים, וימנה שליח שנשאר בפרזים שיתן מתנות וישלח מנות עבורו. אבל אם יבוא לפרזים בליל י"ד ובכוונתו לחזור לפני עלות השחר של י"ד לירושלים, או שיבוא לפרזים ביום י"ד לאחר עלות השחר, ויחזור אח"כ לירושלים, דינו כירושלמי. כי הזמן הקובע הוא עלות השחר של יום י"ד.
פרוז שעשה פורים ביום י"ד ורוצה לעשות פורים גם בט"ו בירושלים, צריך לבוא לירושלים בליל ט"ו ולהיות בה עד אחר עלות השחר של יום ט"ו, ובזה הוא נחשב כירושלמי ועליו לקיים את כל מצוות הפורים גם ביום ט"ו. וישתדל לשמוע את הברכות על המגילה מאדם אחר, ואם הוא קורא לעצמו לא יברך, מפני שיש אומרים, שכיוון שכבר עשה פורים ביום י"ד, אינו צריך לקיים עוד יום פורים (עפ"י הרא"ש). ואף שלהלכה עליו לקיים את הפורים גם ביום ט"ו, מכל מקום לעניין ברכה חוששים לדעת הפוטרים ואין מברכים, וגם לא יוציא ירושלמים בקריאתו. ואם הוא יהיה בירושלים מליל י"ד עד יום ט"ו, כל חיובו יהיה רק בירושלים, ויוכל לברך על המגילה ביום ט"ו לכל הדעות.
ירושלמי שנסע לפרזים לליל י"ד ותכנן לחזור לירושלים לפני עלות השחר, והתעכב ולא הספיק לחזור, רבים סוברים שהולכים אחר מחשבתו ופטור מפורים של פרזים (רי"ף, רמב"ן), ויש אומרים שהולכים אחר מעשיו, והוא חייב בפורים של פרזים (מאור וריטב"א). וכן נחלקו לעניין בן פרזים שנסע לליל ט"ו לירושלים, ותכנן לחזור לפני עלות השחר והתעכב ולא חזר. ולמעשה, בשני המקרים יקיים את מצוות הפורים בלא ברכה. וכאשר יצטרפו ספקות נוספים, ישאל שאלת חכם.
לעיתים יום ט"ו באדר, שהוא פורים של ערים המוקפות חומה, חל בשבת, אולם יום י"ד באדר לעולם אינו חל בשבת. כאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים – 'פורים המשולש', מפני שדיני הפורים שלו מתחלקים לשלושה ימים. ולמה אין עושים את הפורים ביום שבת? משום שגזרו חכמים שלא לקרוא מגילה בשבת, שמא יטלטל את המגילה ברשות הרבים. וגם את סעודת המשתה אין לקיים בשבת, מפני שנאמר (אסתר ט, כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", היינו שהסעודה תיעשה מחמת פורים ולא מחמת שבת (פורים תלוי במעשה בית הדין שמקדש את החודש, ואילו שבת קבועה וקיימת מבריאת העולם).
לפיכך, ביום שישי קוראים את המגילה ונותנים מתנות לעניים, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, ואם לא יתנו להם באותו יום – יצטערו. ויש להשתדל לקרוא את המגילה במניין של עשרה, מפני שיש סוברים שקריאה זו נחשבת שלא בזמנה, ועל כן הכרח לקרותה בעשרה, גברים או נשים (משנה ברורה תרצ, סא). ומכל מקום גם כאשר אין מניין, יקראו את המגילה ביום שישי בברכה (ציץ אליעזר יג, עג; יבי"א ו, מו).
ביום השבת, שהוא יום הפורים של כרכים, אומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, וכן קוראים בתורה את הקריאה של פורים. כלומר מוציאים שני ספרים, בראשון קוראים את פרשת השבוע ובשני את פרשת הפורים – 'ויבוא עמלק'.
ביום ראשון מקיימים את סעודת הפורים, וכן שולחים מנות, מפני שמשלוח מנות קשור לסעודה.
ומדוע מקדימים לקרוא את המגילה לפני השבת ואילו את הסעודה מאחרים לאחר השבת? מפני שתחילה יש לקרוא את המגילה ולפרסם את הנס, ואין לאחר את קריאת המגילה אחר זמן הנס, שנאמר "ולא יעבור". ומנגד את הסעודה אפשר לקיים רק אחר שהגיע יום הנס, שהוא ט"ו שחל בשבת, וכיוון שאין לקיים את הסעודה בשבת, דוחים אותה לאחר השבת.
וטוב להוסיף באכילת בשר ושתיית יין גם ביום השבת, מפני שיש סוברים שמצוות סעודת פורים בשבת. ואם אפשר טוב לשלוח מנות בצנעה ביום שבת, ובתנאי שיש שם עירוב.
| 1 | פרזים – י״ד; כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון ושושן – ט״ו. אין הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ואף אם חומתה חרבה; שושן חוגגת בט״ו אף שנוסדה אחרי ימי יהושע, משום שבה נעשה הנס. פניני הלכה, זמנים יז, א; טו, ד; שו״ע או״ח תרפח, א |
| 2 | בזמן אנשי כנסת הגדולה היו כרכים רבים עם מסורת ודאית; עם השנים נחרבו ואבדה המסורת: לוד – לא ודאי שהעיר הנוכחית במקום הכרך; חברון – ידוע שהייתה, לא ידוע אם הייתה מוקפת. רק לגבי ירושלים נותרה מסורת ברורה – ורק בה עושים בזמן הזה בט״ו. פניני הלכה, זמנים יז, א |
| 3 | ״כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך״ – כל השכונות הסמוכות נגררות אחר העיר העתיקה. בשכונות שנבנו בריחוק (רמות, הר נוף): יש אומרים שרק ברצף בתים, והפסק של 141⅓ אמה (67.8 מ׳) מפריד – קוראים בי״ד; ויש אומרים שכל השכונות הנחשבות לעיר (מיסים, ומכל שכן עירוב אחד) – בט״ו, וכך הורו הרב משאש והרב קוליץ, וכך המנהג הרווח. התרחבות העיר מכריעה את השאלה עם הזמן. פניני הלכה, זמנים יז, ב; מגילה ג, ב |
| 4 | ערים מסופקות: טבריה, חברון, שכם, יפו, לוד, עזה, צפת, עכו, חיפה (ויש מוסיפים בית שאן, יריחו, באר שבע, רמלה; ובחו״ל – צור, צידון, דמשק, איזמיר, בגדד). לכל הדעות קוראים בי״ד בברכה (ירושלמי שקרא בי״ד יצא בדיעבד). האם קוראים גם בט״ו? רמב״ן, רשב״א, ר״ן, ריטב״א – רק בי״ד (ממידת חסידות – בט״ו בלא ברכה). רמב״ם, מאירי, שבולי הלקט ושו״ע – גם בט״ו בלא ברכה, שלא ישתכח הספק ולכבוד ארץ ישראל; ונחלקו בשאר המצוות ביום השני (פר״ח – לא; ריא״ז – כן). הסמוכים למקום ספק – בי״ד בלבד (ויש מחמירים). למעשה: ברוב המקומות – י״ד בלבד; בטבריה ובחברון רבים קוראים גם בט״ו, ויש מקיימים בהם גם את שאר המצוות. פניני הלכה, זמנים יז, ג; רמב״ם מגילה א, יא; שו״ע או״ח תרפח, ד |
| 5 | החיוב נקבע לפי מקום האדם ביום הפורים – ״פרוז בן יומו״ – והזמן הקובע: עלות השחר (תחילת זמן קריאת היום). ירושלמי שבא לפרזים בליל י״ד ונשאר עד אחרי עלות השחר – פרוז לכל הדעות (ואף אם חזר לירושלים – קורא בי״ד וממנה שליח למשלוח מנות ולמתנות). בא אחרי עלות השחר או חזר לפניה – ירושלמי. פניני הלכה, זמנים יז, ד |
| 6 | פרוז שעשה פורים בי״ד ובא לירושלים לליל ט״ו ונשאר אחרי עלות השחר – חייב בכל מצוות הפורים גם בט״ו, אך ישמע ברכות מאחר, ואם קורא לעצמו לא יברך ולא יוציא ירושלמים (חוששים לשיטת הרא״ש שמי שעשה פורים פטור). השוהה בירושלים מליל י״ד עד ט״ו – חיובו רק בירושלים ומברך. התכוון לחזור לפני עלות השחר והתעכב – מחלוקת (מחשבתו או מעשיו), ולמעשה מקיים בלא ברכה. פניני הלכה, זמנים יז, ד |
| 7 | ט״ו יכול לחול בשבת (י״ד – לעולם לא) – ״פורים המשולש״. אין קוראים מגילה בשבת – גזירה שמא יטלטל ברשות הרבים; ואין סעודה בשבת, כי ״לעשות אותם ימי משתה ושמחה״ – שתהיה מחמת פורים ולא מחמת שבת. פניני הלכה, זמנים יז, ה |
| 8 | שישי: קריאת מגילה (להשתדל בעשרה, כי יש סוברים שזו קריאה שלא בזמנה; ובלית ברירה גם ביחיד בברכה) ומתנות לאביונים (״עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה״). שבת: על הנסים, ושני ספרים – פרשת השבוע ו״ויבא עמלק״. ראשון: סעודה ומשלוח מנות (הקשור לסעודה). מקדימים את הקריאה (״ולא יעבור״) ומאחרים את הסעודה (רק משהגיע יום הנס). טוב להוסיף בשר ומאכלים טובים בשבת, ויש השולחים מנות בצנעה בשבת במקום עירוב. פניני הלכה, זמנים יז, ה; משנה ברורה תרצ, סא; ציץ אליעזר יג, עג; יבי״א ו, מו |
| פתיחה | מציגים מפת ארץ ישראל ומסמנים ערים. שואלים: ״איפה חוגגים פורים בי״ד ואיפה בט״ו?״ – ונותנים לילדים לנחש, ואז מגלים: רק ירושלים, ובטבריה ובחברון יש מנהגים מיוחדים. |
| פעילות | ״מסע בפורים״: לכל קבוצה כרטיס עם דמות ותוכנית נסיעה (״ירושלמי שישן בחיפה בליל י״ד״, ״פרזי שמגיע לירושלים לליל ט״ו״, ״ירושלמי שמגיע לתל אביב רק בבוקר״, ״ילד מטבריה״). הקבוצה מחליטה מתי הדמות חוגגת ומה עם הברכות. בסוף – לוח ״פורים המשולש״: מסדרים כרטיסיות מצוות (מגילה, מתנות, על הנסים, ויבא עמלק, סעודה, משלוח מנות) לשישי, שבת וראשון. |
| דיון | למה חכמים רצו לציין בכל הדורות שבשושן חגגו ביום אחר? מה זה אומר על כבוד ארץ ישראל ועל ירושלים? איך ״פורים המשולש״ מראה שכל מצווה נמצאת במקום ובזמן שמתאים לה? |
| אהבת ה׳ | ״בונה ירושלים ה׳״ – כל ילד כותב ברכה קצרה לירושלים ותולים אותן על ״חומה״ מקרטון בכיתה. |
🎯 https://www.kol-toda.co.il/halacha-quiz/purim-03.html – חידון בשלוש רמות על הפרק (kol-toda.co.il/halacha-quiz)