🌾 הוֹשַׁעְנָא רַבָּה

הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל סֻכּוֹת נִקְרָא ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״. בְּחַג הַסֻּכּוֹת נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם – כַּמָּה גֶּשֶׁם יֵרֵד בַּשָּׁנָה הַבָּאָה – וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הֶחָג הַדִּין נֶחְתָּם. לָכֵן מַרְבִּים בּוֹ בִּתְפִלּוֹת ״הוֹשַׁע נָא״, וְלוֹקְחִים בּוֹ עֲרָבוֹת.

״אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה״ – כְּמוֹ שֶׁהַמַּיִם נוֹתְנִים חַיִּים לַגּוּף, הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים לַנְּשָׁמָה. לָכֵן הַדִּין עַל הַמַּיִם כּוֹלֵל אֶת כָּל הַחַיִּים. חֲכָמִים אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים לַדִּין: רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה. גְּזַר הַדִּין נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה נִכְתָּבִים הַ״פְּתָקִים״ וְנִמְסָרִים לַשְּׁלִיחִים. עַד אָז עוֹד אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת לְטוֹבָה – וְלָכֵן נָכוֹן לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בַּיּוֹם הַזֶּה.

הַמִּנְהָג הָרוֹוֵחַ הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה בְּלֵיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, מִתּוֹךְ שִׂמְחַת הֶחָג – אֲבָל בְּלִי רִקּוּדִים עִם תִּזְמֹרֶת. מִנְהַג חֲסִידוּת לְהִשָּׁאֵר עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. עַל פִּי הָאֲרִ״י סֻדַּר ״תִּקּוּן״ – קְרִיאַת סֵפֶר דְּבָרִים וְסֵפֶר תְּהִלִּים. וּבַיּוֹם עוֹרְכִים סְעוּדָה חֲשׁוּבָה, מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת הַיּוֹם.

בְּכָל יוֹם שֶׁל סֻכּוֹת מַקִּיפִים אֶת הַבִּימָה פַּעַם אַחַת עִם אַרְבַּעַת הַמִּינִים, וּבְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה – שֶׁבַע פְּעָמִים, וּמַרְבִּים בִּתְחִנּוֹת אַחֲרֵי הַהַקָּפָה הַשְּׁבִיעִית.

חוּץ מִן הָעֲרָבוֹת שֶׁבַּלּוּלָב, הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ מִצְוָה מְיֻחֶדֶת – ״הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי״: הֵבִיאוּ עֲרָבוֹת אֲרֻכּוֹת וְזָקְפוּ אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְהַכֹּהֲנִים תָּקְעוּ. הַנְּבִיאִים הִנְהִיגוּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם יִטְּלוּ עֲרָבוֹת וְיַחְבְּטוּ בָּהֶן. וְאַחֲרֵי הַחֻרְבָּן מַמְשִׁיכִים לִטֹּל עֲרָבוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.

מִנְהַג הָעֲרָבָה כָּל כָּךְ חָשׁוּב, שֶׁהַלּוּחַ הָעִבְרִי נִקְבַּע כָּךְ שֶׁהוֹשַׁעְנָא רַבָּה לְעוֹלָם לֹא יָחוּל בְּשַׁבָּת.

הָעֲרָבָה, שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם וְרֵיחַ, רוֹמֶזֶת לְבַעַל תְּשׁוּבָה: מִי שֶׁמַּכִּיר בְּחֶסְרוֹנוֹתָיו, וְיוֹדֵעַ שֶׁרַק ה׳ יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ. לָכֵן הָעֲרָבוֹת נִקְרָאוֹת ״הוֹשַׁעְנוֹת״. וְגַם הַחֲבָטָה מְבַטֵּאת אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ ״לַחְבֹּט״ בַּיֵּצֶר הָרַע וְלַעֲבֹד אֶת ה׳ בְּלֵב שָׁלֵם.

חִבּוּט הָעֲרָבָה הוּא מִנְהָג שֶׁל הַנְּבִיאִים, וְלָכֵן לֹא מְבָרְכִים עָלָיו. אֹרֶךְ כָּל עֲרָבָה – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּמוֹ הָעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. מִן הַדִּין מַסְפִּיקָה עֲרָבָה אַחַת, וְנוֹהֲגִים עַל פִּי הָאֲרִ״י לִטֹּל חָמֵשׁ עֲרָבוֹת קְשׁוּרוֹת יַחַד. מִן הַדִּין מַסְפִּיק שֶׁיִּשָּׁאֵר עָלֶה אֶחָד, אֲבָל נָכוֹן לְהַדֵּר בַּעֲרָבוֹת יָפוֹת. אוֹתָן עֲרָבוֹת יְכוֹלוֹת לְשַׁמֵּשׁ גַּם אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לוֹקְחִים עֲרָבוֹת חֲדָשׁוֹת.

נוֹהֲגִים לְהַקִּיף אֶת שֶׁבַע הַהַקָּפוֹת עִם אַרְבַּעַת הַמִּינִים בִּלְבַד. אַחַר כָּךְ מַנִּיחִים אֶת אַרְבַּעַת הַמִּינִים, לוֹקְחִים אֶת הָעֲרָבוֹת, אוֹמְרִים עוֹד תְּפִלּוֹת – וְחוֹבְטִים. וְעוֹלֵי תֵּימָן אוֹחֲזִים בַּהַקָּפוֹת גַּם אֶת הַלּוּלָב וְגַם אֶת הָעֲרָבוֹת. אֶת הָעֲרָבָה שֶׁקְּשׁוּרָה בַּלּוּלָב אֵין חוֹבְטִים – אֲבָל אִם מוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִן הָאֲגֻדָּה אַחֲרֵי הַנְּטִילָה, אֶפְשָׁר לַחְבֹּט בָּהּ.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הַמִּינִים מֻקְצִים, וְגַם בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה אָסוּר לֶאֱכֹל אֶת הָאֶתְרוֹג. מִשֶּׁנִּגְמָר הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – מֻתָּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּינִים. הֵם ״תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה״ וְאֵינָם צְרִיכִים גְּנִיזָה, אֲבָל אָסוּר לְבַזּוֹת אוֹתָם: מַנִּיחִים אוֹתָם בְּצַד הֶחָצֵר, בַּמָּקוֹם שֶׁמַּנִּיחִים עֲנָפִים גְּזוּמִים – וְלֹא בְּאַשְׁפָּה מְטֻנֶּפֶת וְלֹא בְּמָקוֹם שֶׁדּוֹרְכִים עֲלֵיהֶם. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִשְׁמֹר אֶת הָעֲרָבוֹת עַד פֶּסַח, כְּדֵי לִשְׂרֹף בָּהֶן אֶת הֶחָמֵץ.

לֹא מְפָרְקִים אֶת הַסֻּכָּה עַד סוֹף הֶחָג – גַּם לֹא אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה שֶׁל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה. כְּשָׁעָתַיִם וָחֵצִי לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה מֻתָּר לְפַנּוֹת אֶת הָרָהִיטִים לִקְרַאת שְׁמִינִי עֲצֶרֶת. רָאוּי לָשֶׁבֶת בַּסֻּכָּה בַּשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְנַשֵּׁק אֶת הַסֻּכָּה כְּשֶׁנִּפְרָדִים מִמֶּנָּה, וְלוֹמַר תְּפִלַּת פְּרֵדָה מִן הַסִּדּוּר. הַסְּכָךְ, הַדְּפָנוֹת וְהַקִּשּׁוּטִים מֻקְצִים עַד סוֹף שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְגַם אַחֲרֵי כֵן לֹא מְבַזִּים אוֹתָם.

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָסוּר לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם אַחֵר לֶאֱכֹל – מֵסִיר מִן הַסְּכָךְ לִפְנֵי הֶחָג חֵלֶק שֶׁל אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְכָךְ רוֹאִים שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹשֵׁב בָּהּ לְשֵׁם מִצְוָה. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אוֹכְלִים בַּסֻּכָּה בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת בְּלִי בְּרָכָה, וּבַיּוֹם הַתְּשִׁיעִי – שִׂמְחַת תּוֹרָה – אֵין אוֹכְלִים בָּהּ.