דֶּרֶךְ אֶרֶץ

אַבְרָהָם אָבִינוּ חִפֵּשׂ אוֹרְחִים כְּדֵי לְהַאֲכִיל אוֹתָם. חֲכָמִים אָמְרוּ: ״גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה״. גַּם הַיּוֹם מִצְוָה לְהַזְמִין לַסְּעוּדָה מִי שֶׁזָּקוּק לְחֶבְרָה וּלְשִׂמְחָה.

אָסוּר לְהַשְׁחִית אֹכֶל. לָכֵן לֹא מַעֲבִירִים כּוֹס מְלֵאָה מֵעַל הַלֶּחֶם, וְלֹא זוֹרְקִים מַאֲכָל שֶׁיִּתְלַכְלֵךְ אִם יִפֹּל, כְּמוֹ תְּמָרִים וּתְאֵנִים. אֱגוֹזִים מֻתָּר לִזְרֹק. לוֹקְחִים לַצַּלַּחַת רַק כַּמָּה שֶׁנּוּכַל לֶאֱכֹל.

מְחַכִּים שֶׁאַבָּא אוֹ אָדָם גָּדוֹל יִקַּח רִאשׁוֹן מֵהַקְּעָרָה, וְכָל אֶחָד לוֹקֵחַ חֵלֶק שָׁוֶה. אוֹכְלִים בְּיָדַיִם נְקִיּוֹת, לְאַט וּבְפֶה סָגוּר, וְלֹא מַכְנִיסִים יָדַיִם לַקְּעָרָה הַמֶּרְכָּזִית.

שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה – כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל ה׳. גַּם ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת״ נֶחְשָׁב דִּבְרֵי תּוֹרָה. אַחֲרֵי שֶׁיּוֹצְאִים מִבֵּית הַכִּסֵּא רוֹחֲצִים יָדַיִם וּמְבָרְכִים ״אֲשֶׁר יָצַר״ – תּוֹדָה עַל הַגּוּף שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה.

אָסוּר לֶאֱכֹל יוֹתֵר מִדַּי – זֶה מַזִּיק לַגּוּף וּמוֹשֵׁךְ אַחֲרֵי הַתַּאֲוָה. מִצְוָה לִשְׁמֹר עַל הַבְּרִיאוּת: הַרְבֵּה יְרָקוֹת, פֵּרוֹת, מַיִם וּתְנוּעָה, וּמְעַט סֻכָּר וּמַשְׁקָאוֹת מְתוּקִים. אֲבָל גַּם לֹא מְצַעֲרִים אֶת הַגּוּף וּמִתְנַזְּרִים מִכָּל דָּבָר טוֹב.

גַּם כְּשֶׁהָרוֹפְאִים בְּטוּחִים בַּטִּפּוּל, בְּלִי עֶזְרָה מִשָּׁמַיִם שׁוּם רְפוּאָה לֹא תּוֹעִיל. לָכֵן לִפְנֵי טִפּוּל אוֹמְרִים: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה, כִּי רוֹפֵא חִנָּם אַתָּה״.