הַדְלָקַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה

הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה הִיא מִצְוָה שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ, וּבְכָל זֹאת מְבָרְכִים ״וְצִוָּנוּ״. כִּי הַתּוֹרָה נָתְנָה לַחֲכָמִים סַמְכוּת לְתַקֵּן מִצְווֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ״.

מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה גְּדוֹלָה מְאוֹד, כִּי יֵשׁ בָּהּ פִּרְסוּם הַנֵּס. לָכֵן גַּם עָנִי שֶׁאֵין לוֹ כֶּסֶף לְנֵרוֹת צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאֲחֵרִים אוֹ לִמְכֹּר אֲפִלּוּ אֶת בִּגְדוֹ – וּמַסְפִּיק שֶׁיַּדְלִיק נֵר אֶחָד בְּכָל לַיְלָה.

הַחוֹבָה: נֵר אֶחָד בְּכָל לַיְלָה לְכָל הַבַּיִת. ״מְהַדְּרִין״: נֵר לְכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת. ״מְהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְּרִין״: לְפִי מִסְפַּר הַיָּמִים. כָּל יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִים כְּ״מְהַדְּרִין מִן הַמְּהַדְּרִין״.

נוֹהֲגִים כְּבֵית הִלֵּל: בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן נֵר אֶחָד, וּמוֹסִיפִים עַד שְׁמוֹנָה. לְיַד הַנֵּרוֹת מַדְלִיקִים שַׁמָּשׁ, כְּדֵי שֶׁאִם צְרִיכִים אוֹר – יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּאוֹרוֹ.

בְּבַיִת סְפָרַדִּי, אִם הַיְּלָדִים רוֹצִים לְהַדְלִיק – אֶפְשָׁר לָתֵת לָהֶם חֲנֻכִּיָּה מִשֶּׁלָּהֶם, וּמַרְחִיקִים אוֹתָהּ מֵהַחֲנֻכִּיָּה שֶׁל אַבָּא. לְמִנְהַג רַבִּים מֵהַסְּפָרַדִּים לֹא מְבָרְכִים.

לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז, שֶׁבּוֹ כָּל אֶחָד מַדְלִיק, בְּהַרְבֵּה בָּתִּים בָּנוֹת לֹא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק. אֲבָל בַּת שֶׁרוֹצָה – רַשָּׁאִית לְהַדְלִיק בִּבְרָכָה. וְטוֹב לְעוֹדֵד בָּנוֹת מִגִּיל חִנּוּךְ לְהַדְלִיק, לְפָחוֹת עַד בַּת מִצְוָה.

מְבָרְכִים ״לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה״ – וּבְנֻסַּח סְפָרַד: ״לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה״ – וְ״שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ״. בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מוֹסִיפִים ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״. מִיָּד אַחֲרֵי הַבְּרָכוֹת מַדְלִיקִים, בְּלִי לְדַבֵּר בָּאֶמְצַע.

מִשְׁתַּדְּלִים שֶׁכָּל בְּנֵי הַבַּיִת יִתְאַסְּפוּ לְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת: יִשְׁמְעוּ אֶת הַבְּרָכוֹת, יַעֲנוּ ״אָמֵן״ וְיִרְאוּ אֶת הַנֵּרוֹת. זֶה כָּבוֹד לַמִּצְוָה וּפִרְסוּם לַנֵּס.

כָּל הַשְּׁמָנִים וְהַפְּתִילוֹת כְּשֵׁרִים לְנֵר חֲנֻכָּה. נֵרוֹת שַׁעֲוָה אוֹ פָּרָפִין מְאִירִים יָפֶה, וְעוֹד יוֹתֵר מְהֻדָּר שֶׁמֶן זַיִת: הָאוֹר שֶׁלּוֹ צָלוּל, וְהוּא מַזְכִּיר אֶת נֵס פַּךְ הַשֶּׁמֶן.

נֵר שַׁבָּת נוֹעַד לְהָאִיר. אִם לֹא יִדְלַק יָפֶה, יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיַּטֶּה אוֹתוֹ כְּדֵי לְתַקֵּן וִיחַלֵּל שַׁבָּת, וְלָכֵן לֹא מַדְלִיקִים אוֹתוֹ בְּכָל שֶׁמֶן. בְּנֵר חֲנֻכָּה אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ – וְלָכֵן כָּל שֶׁמֶן וּפְתִילָה שֶׁדּוֹלְקִים חֲצִי שָׁעָה כְּשֵׁרִים.

לְדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים לֹא יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָה בְּנוּרוֹת חַשְׁמַל: אֵין בָּהֶן פְּתִילָה וְשֶׁמֶן, וְנֵר חֲנֻכָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת דּוֹמֶה לְנֵרוֹת הַמִּקְדָּשׁ. מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם נֵר כָּשֵׁר – יַדְלִיק נוּרוֹת בְּלִי בְּרָכָה.

הַמִּצְוָה הִיא לְהַדְלִיק. לָכֵן אִם הַנֵּרוֹת יָכְלוּ לִדְלֹק חֲצִי שָׁעָה, וּמִישֶׁהוּ הִפִּיל אוֹתָם בְּטָעוּת וְהֵם כָּבוּ – כְּבָר יָצָא. אֲבָל רָאוּי לְהַחְמִיר וּלְהַדְלִיק שׁוּב. וּמִי שֶׁהִדְלִיק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רוּחַ, וְהַנֵּרוֹת כָּבוּ – לֹא יָצָא. לְדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים מַדְלִיק שׁוּב בִּבְרָכָה, וְהָרַב מֶלָמֵד כּוֹתֵב שֶׁבִּגְלַל הַסָּפֵק מַדְלִיק שׁוּב בְּלִי בְּרָכָה.

אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר נֵרוֹת חֲנֻכָּה – לֹא לִסְפֹּר כֶּסֶף לְאוֹרָם, וַאֲפִלּוּ לֹא לִלְמֹד בְּסֵפֶר. הֵם מְקֻדָּשִׁים לַמִּצְוָה, כְּמוֹ הַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ, וְהֵם נוֹעֲדוּ לְפִרְסוּם הַנֵּס.

מַשְׁאִירִים רֶוַח בֵּין הַנֵּרוֹת, כְּדֵי שֶׁכָּל נֵר יֵרָאֶה לְבַד, וְשֶׁהַלֶּהָבוֹת לֹא יִתְאַחֲדוּ כְּמוֹ מְדוּרָה. לְכַתְּחִלָּה מַעֲמִידִים אֶת הַנֵּרוֹת בְּשׁוּרָה שָׁוָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אֶת מִסְפָּרָם.

בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן קוֹבְעִים אֶת הַנֵּר בַּצַּד הַיְּמָנִי שֶׁל הַחֲנֻכִּיָּה (יְמִין הַמַּדְלִיק). בְּכָל לַיְלָה מוֹסִיפִים נֵר מִשְּׂמֹאל, מַדְלִיקִים קֹדֶם אֶת הַנֵּר הֶחָדָשׁ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹנִים יָמִינָה.

בַּחֲצִי הַשָּׁעָה שֶׁלִּפְנֵי זְמַן הַהַדְלָקָה אָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל אֲרוּחָה, אֲפִלּוּ קַלָּה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח לְהַדְלִיק. אֲבָל פֵּרוֹת וִירָקוֹת מֻתָּר לֶאֱכֹל בְּלִי הַגְבָּלָה, וְלֶחֶם אוֹ מְזוֹנוֹת – עַד כַּבֵּיצָה. גַּם לֹא הוֹלְכִים לִישֹׁן וְלֹא מַתְחִילִים עֲבוֹדָה אֲרֻכָּה.

נָהֲגוּ לְהַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּכָל הַבְּרָכוֹת, כְּדֵי לְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס, וּמַנִּיחִים אֶת הַחֲנֻכִּיָּה בַּכֹּתֶל הַדְּרוֹמִי, כְּמוֹ הַמְּנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ. מַדְלִיקִים לִפְנֵי עַרְבִית, כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, וּצְרִיכִים לִהְיוֹת שָׁם לְפָחוֹת עֲשָׂרָה.

רַבִּים מַדְלִיקִים חֲנֻכִּיָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְאַסְּפִים בּוֹ אֲנָשִׁים, כְּמוֹ חֲתֻנָּה אוֹ מְסִבַּת חֲנֻכָּה. לְדַעַת רַבִּים מֵרַבָּנֵי דּוֹרֵנוּ לֹא מְבָרְכִים שָׁם, וּלְדַעַת כַּמָּה פּוֹסְקִים מֻתָּר לְבָרֵךְ, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם – רַשַּׁאי.