מָזוֹן מִן הַחַי

"הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא – טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר": בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא וַחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה – אֲסוּרִים, וּבֵיצֵי עוֹף כָּשֵׁר – כְּשֵׁרוֹת. אֶת בֵּיצֵי הַתַּרְנְגוֹלוֹת הָרְגִילוֹת אֶפְשָׁר לִקְנוֹת מִכָּל אָדָם.

דָּם בְּבֵיצָה מֻפְרֵית יָכוֹל לִהְיוֹת תְּחִלָּתוֹ שֶׁל אֶפְרוֹחַ, וְנוֹהֲגִים שֶׁכָּל הַבֵּיצָה נֶאֱסֶרֶת. לָכֵן כְּשֶׁשּׁוֹבְרִים בֵּיצִים לַחֲבִיתָה אוֹ לְעוּגָה מִסְתַּכְּלִים בָּהֶן, וּכְדַאי לִשְׁבֹּר כָּל בֵּיצָה לְכוֹס נִפְרֶדֶת – וְאָז לֹא יִצְטָרְכוּ לִזְרֹק אֶת כָּל הַשְּׁאָר.

הַדָּם הָאָסוּר בַּבֵּיצָה הוּא דָּם שֶׁמִּמֶּנּוּ מַתְחִיל לְהִתְרַקֵּם אֶפְרוֹחַ – וְזֶה יָכוֹל לִקְרוֹת רַק בְּבֵיצָה מֻפְרֵית, שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת שֶׁגָּרָה עִם תַּרְנְגוֹל. בְּבֵיצָה כָּזוֹ נוֹהֲגִים לֶאֱסֹר אֶת כָּל הַבֵּיצָה, עַל כָּל דָּם שֶׁנִּמְצָא בָּהּ.