כלאי הכרם

לְיַד גֶּפֶן אָסוּר לִזְרֹעַ תְּבוּאָה אוֹ יְרָקוֹת – וְאִם זָרְעוּ, נֶאֶסְרוּ שְׁנֵיהֶם בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָאָה. הַכְּלָל: צֶמַח שֶׁבִּרְכָתוֹ ״הָאֲדָמָה״ – אָסוּר לְיַד הַגֶּפֶן, וְעֵץ שֶׁבִּרְכָתוֹ ״הָעֵץ״ – מֻתָּר. וּמֻתָּר לִשְׁתֹּל מִתַּחַת לַגֶּפֶן דֶּשֶׁא וּפְרָחִים שֶׁאֵין רְגִילִים לְהַאֲכִיל לִבְהֵמוֹת.