הִלְכוֹת כִּפָּה

רַב הוּנָא לֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה, כִּי אָמַר: הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מֵרֹאשִׁי. בַּהַתְחָלָה זֶה הָיָה מִנְהַג חֲסִידוּת שֶׁל חֲכָמִים, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן כָּל עַם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל אוֹתוֹ, וְהוּא נַעֲשָׂה מִנְהָג מְחַיֵּב: לֹא הוֹלְכִים יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – כִּשְׁנֵי מֶטֶר – בְּלִי כִּפָּה.

כְּשֶׁרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָיָה תִּינוֹק, אָמְרוּ לְאִמּוֹ שֶׁהוּא עָלוּל לִהְיוֹת גַּנָּב. הִיא הִקְפִּידָה שֶׁיְּכַסֶּה תָּמִיד אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עָלָיו יִרְאַת שָׁמַיִם, וְשֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע לֹא יִשְׁלֹט בּוֹ. פַּעַם אַחַת נָפַל הַכִּסּוּי מֵרֹאשׁוֹ, הוּא רָאָה תְּמָרִים עַל עֵץ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – וְלֹא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר.

לְפִי רֹב הַפּוֹסְקִים אֵין חוֹבָה שֶׁהַכִּפָּה תְּכַסֶּה אֶת רֹב הָרֹאשׁ – הָעִקָּר שֶׁהָרֹאשׁ נֶחְשָׁב מְכֻסֶּה. אֲבָל רַבִּים כָּתְבוּ שֶׁהַכִּפָּה צְרִיכָה לְהֵרָאוֹת מִכָּל צִדֵּי הָרֹאשׁ, כָּךְ שֶׁמִּכָּל צַד שֶׁיַּבִּיטוּ – יִרְאוּ שֶׁאַתָּה חוֹבֵשׁ כִּפָּה.

לָלֶכֶת עִם כִּפָּה כָּל הַיּוֹם – זֶה מִנְהַג חֲסִידוּת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְבָרְכִים, מִתְפַּלְּלִים אוֹ אוֹמְרִים פְּסוּקִים – יֵשׁ חוֹבָה מִדִּבְרֵי חֲכָמִים לְכַסּוֹת אֶת הָרֹאשׁ.