מנחה וערבית

💡 ״אַשְׁרֵי״ לִפְנֵי מִנְחָה הוּא מִנְהָג שֶׁל הַגְּבָרִים, וּבַת אֵינָהּ חַיֶּבֶת בּוֹ – הָעִקָּר הוּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. מִי שֶׁאֵינָהּ אוֹמֶרֶת ״אַשְׁרֵי״ עוֹמֶדֶת קֹדֶם כַּמָּה שְׁנִיּוֹת, כַּזְּמַן שֶׁל הֲלִיכַת אַרְבַּע אַמּוֹת, וְאָז מִתְפַּלֶּלֶת.

💡 בָּנוֹת פְּטוּרוֹת מִקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה, כִּי הִיא תְּלוּיָה בִּזְמַן. אֲבָל מִי שֶׁמְּקַיֶּמֶת אוֹתָהּ – יֵשׁ לָהּ זְכוּת. לָכֵן טוֹב לְכַוֵּן בַּ״שְּׁמַע״ שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁינָה גַּם לְמִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע, וְלֹא רַק לִשְׁמִירָה.