מִצְוַת תְּפִלָּה לְנָשִׁים

מוּסָף: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנָּשִׁים חַיָּבוֹת בּוֹ כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה (הַמָּגֵן גִּבּוֹרִים), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפְּטוּרוֹת, כִּי הוּא תָּלוּי בִּזְמַן (הַצְּלָ״ח). קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת: לְדַעַת הַמָּגֵן אַבְרָהָם נָשִׁים חַיָּבוֹת לִשְׁמֹעַ, וּלְדַעַת רֹב רֻבָּם שֶׁל הַפּוֹסְקִים – פְּטוּרוֹת. זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם: לְדַעַת הַמָּגֵן אַבְרָהָם חַיָּבוֹת, וְלָכֵן אוֹמְרוֹת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״; לְדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים – פְּטוּרוֹת.

הַאִם בַּת מְבָרֶכֶת עַל מִצְוָה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, כְּמוֹ סֻכָּה אוֹ לוּלָב? לְדַעַת הָרַמְבַּ״ם וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ – לֹא, כִּי אֵיךְ תֹּאמַר ״וְצִוָּנוּ״ כְּשֶׁלֹּא נִצְטַוְּתָה? וְכָךְ מִנְהַג רֹב יוֹצְאוֹת סְפָרַד. לְדַעַת רַבֵּנוּ תָּם וְהָרַמָּ״א – מְבָרֶכֶת, כִּי ״וְצִוָּנוּ״ פֵּרוּשׁוֹ כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהִיא חֵלֶק מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְכָךְ מִנְהַג כָּל יוֹצְאוֹת אַשְׁכְּנַז. וְכָךְ גַּם בְּהַלֵּל: לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז רַשָּׁאִית לְבָרֵךְ, וּלְמִנְהַג סְפָרַד לֹא תְּבָרֵךְ.