הַדִּין, הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ

בְּכָל שָׁנָה ה׳ נוֹתֵן חַיִּים חֲדָשִׁים לְכָל הַבְּרוּאִים, וְלָכֵן הוּא גַּם דָּן אוֹתָם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו, וְהַדִּין נִכְתָּב. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַדִּין נֶחְתָּם.

הַדִּין עַצְמוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל עָדִיף לְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה עוֹד לִפְנֵיהֶם. כְּמוֹ בְּבֵית מִשְׁפָּט: לִפְנֵי שֶׁהַדִּין מַתְחִיל, קַל יוֹתֵר לְהִתְחָרֵט וּלְבַטֵּל אֶת הַקִּטְרוּג. לָכֵן נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהִתְעוֹרֵר כְּבָר בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל.

בְּכָל שָׁנָה אֲנַחְנוּ נִגָּשִׁים לִימֵי הַתְּשׁוּבָה בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה. יִרְאָה – כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה יִגָּזֵר עָלֵינוּ. שִׂמְחָה – עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לַעֲמֹד לִפְנֵי ה׳ בִּתְפִלָּה, לְהִתְנַקּוֹת מִן הָרַע וּלְהִתְחַבֵּר מֵחָדָשׁ לְכָל הַטּוֹב.

רַבִּי מֵאִיר אָמַר: ״הַכֹּל נִדּוֹנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְזַר דִּינָם נֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים״. לָכֵן הַיָּמִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הֵם זְמַן שֶׁל תְּשׁוּבָה וּתְפִלָּה – כְּדֵי לְהֵיטִיב אֶת הַדִּין.